שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (ד׳)

ובזה עמדתי על לשון רבינו בפ"ד משבועות ה"ג מי שנשבע שלא יאכל היום ושתה חייב שהשתייה בכלל אכילה לפיכך אם אכל ושתה אינו חייב אלא אחת ולשון לפיכך אינו מדוקדק דאם לא היה בכלל פשיטא דאינו חייב אלא אחת וכבר תמהו בזה הכ"מ והלח"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דהו"א דאם שתה כשיעור שתייה יתחייב על השתייה וע"ז כתב כיון דאם שתה לבד גם כן חייב ע"כ דהוא בכלל אכילה לגמרי וא"כ אין לו שיעור בפ"ע והש"ס לא קאמר רק דאם אין שתיה בכלל אכילה א"צ לאשמועינן כלל אבל אם שתיה בכלל פשיטא דצריך לאשמועינן ואינו חייב על השתייה ומשום דהוא בכלל אכילה לענין הדין וז"ב מאד ומדוקדק לשון רבינו. ובגוף הדין נראה לי ברור דאם שתה רביעית אינו חל איסור שתייה כיון דכבר נאסר עד הרביעית בשביל אכילה שוב לא חל עליו איסור השתייה דאינו חל על דבר איסור ולא שייך כולל רק עד הכזית דאינו אסור בשביל האכילה אבל על היותר לא שייך כלל דכבר נאסר וכמ"ש. גם נ"ל בהך דנשבע שלא יאכל אם אין באכילה ושתי' בצירוף רק כזית חייב ואף דהאוכל ושותה אין מצטרף כמבואר סי' תרי"ב היינו בשביל דלא מייתבא דעתי' כמ"ש רש"י ביומא דף פ' וכן הוא גם לענין ברכה כמבואר במ"א סי' ר"ו ס"ק א' אבל לענין השבועה דכל דהוא בכלל אכילה מצטרף לשיעורו כנלפענ"ד. שוב הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י וכתב וז"ל מכתבך היקר הגיעני עם חידושי תורה להשיב על קושייתי ונעימים דבריך ובמכתבך היקר ראיתי פשוט בעיניך דבח"ש לא אמרינן כולל וע' שבועות שבועה שלא אוכל תאינים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים וע"ש בתוס' ודוק עכ"ל הזהב. ואני אומר לו יישר כחך ארי' שהביא דברי התוס' המסייעים לי שכתבו וז"ל בד"ה שבועה ואי בחצי שיעור בהא אין שייך מיגו דלא הוה כלל מושבע ועומד ע"ש הרי בהדיא דלענין ח"ש לא שייך כולל דלא הוה מושבע ועומד וכוונתם למ"ש התוס' בדף כ"ג דח"ש לא שייך מושבע ועומד והן הן הדברים אשר כתבתי דכולל לא שייך רק במקום שחייב מלקות וקרבן ולא בח"ש ודוק. ובמ"ש יש ליישב דברי הרא"ש פרק שלשה שאכלו סימן כ"ד שכתב בשם הר"י להסתפק אם סגי בכזית בשתי' כמו באכילה או שמא בעי בכביצה דושבעת היינו בכביצה או שמא יש לחלק בין שביעה דשתיה לשביעה דאכילה ולכך טוב לזהר שישתה פחות מכזית או רביעית ותמהו כלם רביעית מאי עבידתי' ועיין בב"י סי' ר"י ובט"ז סי' ק"צ ובחיבורי מגן גבורים שם ולפמ"ש יש לומר דהספק הוא דבאמת כל דשתיה בכלל אכילה א"כ סגי בכזית או כיון דכתיב ושבעת דמיניה דריש שתיה א"כ יש ספק אם הכוונה של ושבעת דאכילה דשביעה של אכילה היא בכזית או דלמא דושבעת לא קאי על שביעה דאכילה וממילא הוה ככל שתיה שהיא ברביעית וז"ב מאד מאד ובשו"ת נטע שעשועים סי' א' הביא דברי הפ"מ דדעתו דכל משקה היא בכזית ואין אתי לעיין בו אבל העיקר כהנט"ש כמ"ש שם באורך אבל מה שנדחק הנט"ש שם בהא דאמרו בכריתות דף ה' דאכל מעשר דגן ותירוש ויצהר חייב שלש וכתב הרמב"ם בפ"ב ממעשר שני ה"ה דאם שתה היא ברביעית באמת שקושיא חזקה היא אבל לפענ"ד כיון דחייב שלש מטעם שהכתוב פרט כל אחד בפ"ע א"כ לא רצה הכתוב שיהיה בכלל לא תוכל לאכול ולכך ממילא הוה השתייה כדין כל השתיות והוה ברביעית וז"ב לפענ"ד. ובזה יש ליישב הא דאמרו בשבועות דשתייה בכלל אכילה מקרא דואכלת ולא הביא מקרא דלא תוכל לאכול משום דשם באמת השתייה אינו בכלל וכמ"ש ודוק עכ"פ מזה ראיה דבכ"מ שהוא בכלל אכילה גם על השתיה א"צ יותר מאכילה ודוק: