שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (כ״ב)

ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה כל הטעם דאם הי' גה"נ בנו"ט הי' חל קדשים על גיד הוא משום דהוא איסור כולל דכולל שאר הגוף שהיה מותר והקדשים אוסר אותה ולפ"ז הא כבר נודע דברי הריב"ש דלא שייך כולל אלא כשהפעולות הם אחת אבל מי שנשבע שלא יאכל מצה ולא ילבש משי לא חשיב כולל דאין הפעולות אחת ולפ"ז אף אנו נאמר דלא שייך כולל בזה דהא שאר הגוף דשייך בי' אכילה שייך לומר דאיסור מוקדשין חל עליו אבל גה"נ דאין בו בנו"ט והוא עץ בעלמא והתורה אסרתו וא"כ לא שייך ענין כולל דאין זה אותה פעולה דשם אוכל וכאן אינו אוכל ואכילת עץ לא חשיבה אכילה כלל ואף דהשעה"מ בהלכות א"ב פי"ז ובמ"א פ"ח רוצה לומר דדוקא בשבועה כתב הריב"ש כן ולא בנזיר אבל לפענ"ד אפשר לענין איסור כולל מודה דכה"ג מקרי פעולות חלוקות. אמנם נראה כיון דהתורה אמרה לא יאכל גיד הגשה וא"כ נקרא אכילה ושוב שייך כולל דעכ"פ נקרא אכילה. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב דהאוכל גה"נ של עולה ושל נבלה חייב שתים משום גיד ג"כ משום דהו"ל כולל והקשה הרשב"א דהא הרמב"ם פסק דאין בגידין בנו"ט ואין מוקדשין חל כדאמר הכא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכאורה לא שייך כולל דהא הוה פעולות חלוקות. אך כבר כתבתי כיון דהתורה קראו אכילה לענין גה"נ ש"מ דנקרא אכילה ולפ"ז אם נימא דגה"נ אסור בהנאה למ"ד אין בגידין בנו"ט כדאמרו בפסחים דף כ"ב וא"כ כל דאסור בהנאה הוא משום דלא שייך בו אכילה וכמ"ש התוס' שם ד"ה ור"ש ולא שייך כולל דהו"ל פעולות חלוקות אבל הרמב"ם דפסק גה"נ מותר בהנאה אף דס"ל אין בגידין בנו"ט וכתב הרמב"ן דדחה להך סוגיא דפסחים וא"כ ס"ל דשייך ענין אכילה שוב לא הוה פעולות חלוקות והסוגיא דריש גה"נ אזיל בסוגיא דהש"ס פסחים דף כ"ב הנ"ל ודו"ק. ואף דיש לומר דחל משום דאיסור טומאה הוא איסור חמור הרמב"ם לא יסבור זאת וגם אם באמת לא שייך בו אכילה ועץ היא והתורה אסרתו לא שייך איסור חמור דלא חל מעולם שם הקדש וכעין שכתב הרמב"ם לענין בב"ח דלא שייך איסור הנאה ולא שייך לומר דהוה איסור מוסיף וכמ"ש בכריתות פ"ג בנקודה הנפלאה ועיין בפליתי סי' פ"ז מה שביאר דבריו וגם אני הארכתי בזה בביאור דבריו וע"כ אתי שפיר דברי הרמב"ם ודוק: