שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ג (ב׳)

הנה זה שנים רבות נסתפקתי איך משערין כזית רוטב איסור ומקום הספק הוא לפמ"ש הרא"ה דכשמשערין ברוטב משערין לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שיעורו שאם יקרוש יעמוד על כזית והרשב"א במשמרת הבית והר"ן בחולין פג"ה דחו דבריו דכמות שהוא משערין שאין לך בנו"ט יותר מששים אף ברוטב ע"ש ולפ"ז זהו כשאנו דנין אם צריך ביטול ע"י הרוטב לבטל האיסור בזה צדקו דברי הרשב"א והר"ן דעכ"פ מתפשט האיסור ונתבטל ברוטב הצלול בששים אבל אם הרוטב איסור ויש כאן כזית איסור איך משערין לענין מלקות בזה יש להסתפק דיש לומר דכל דאין בו כזית לכשיקרש לא מקרי כזית ובזה גם הרשב"א והר"ן מודים ולכאורה היה נראה לי דכ"מ דמשערין בכזית והיינו משום דנדון כמו אכילה א"כ כל שיש בו כזית מה בכך לכשיקרוש לא יהיה בו כזית סוף סוף הרי יש בו כזית לענין אוכל אבל אם דין משקה יש לו שוב צריך ביצה ומחצה דבמשקה משערינן כך. ויש להמתיק הדבר דהמעיין בריש פרק המוציא ימצא דזה שיעור רביעית והרי במשקה שיערו ברביעית ורביעית הוה השיעור כל שיקרוש ויעמוד על כזית ולכאורה קשה טובא דלפ"ז מה פריך הש"ס בחולין דף ק"ח ע"ב על הא דאמר חצי זית חלב וחצי זית בשר דלוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ופריך ממנ"פ אי מצטרפין אפילו אבישול נמי ללקי ואי אין מצטרפין על אכילה נמי לא ללקי ונדחק הש"ס דבא מיורה גדולה ומה קושיא דלמא מיירי חצי זית חלב ממש ולכשיקרוש לא יהי' חצי זית ולכך כשאנו דנין בשביל אכילת בשר בחלב אם כן הוה אוכל ואוכל שפיר מצטרף דשוה בשיעורין וכבר כתבו התוס' בזבחים דף ק"ט ע"א דכל דשוה בשיעורי' מצטרפין אבל אם אינו שוה בשיעורי' לא מצטרף ועיין מג"א סי' ר"י ולפ"ז לענין אכילה שפיר מצטרפי משא"כ לענין בישול דאינו שוה בשיעורי' אינו מצטרף אף דיש בו חצי זית אף לכשיקרוש דהא אינם שווים בשיעורין ומכ"ש אם נימא דאין בו חצי זית לכשיקרוש דודאי אינו לוקה על הבישול משא"כ על אכילה והיא קושיא גדולה ונפלאה וצ"ל כיון דהוציאה התורה האכילה של בב"ח בלשון בישול א"כ גם הבישול דין אכילה יש לו ומצטרף וצ"ע. ועכ"פ יש ליישב בזה קושית הכו"פ סי' צ"ב בהא דפריך הש"ס שם ואס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אאכילה אמאי לוקה חצי שיעור היא והקשה הוא דלפמ"ש ר"ת דכל דיש כזית בכאכ"פ ההיתר נהפך לאיסור וא"כ לכך לוקה דגם החלב המותר נהפך לאיסור ובפרט למה דמוקי בבא מיורה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת במשקה בעינן שיהיה לכשיקרש יעמוד על כזית רק דכבר כתבתי דכאן בב"ח דין אוכל יש לו וכל שיש חצי זית כמות שהוא משערין דעכ"פ אוכל איסור. ומעתה זה דוקא כל שהחלב ג"כ אסור אבל אם החלב מותר רק שהחלב המותר נהפך לאיסור עכ"פ אין לה רק דין משקה האסורה שקבלה טעם איסור וא"כ שוב בעי לכשיקרוש יהי' בה חצי זית ושפיר פריך על אכילה אמאי לוקה וז"ב ועיין ברש"י במ"ש בחצי זית חלב דהכי משערינן והיא תמוה דמה בעי רש"י כאן בענין השיעור איך משערין ולפמ"ש יש ליישב דמזה מוכח דאין משערין לכשיקרש רק כמו שהוא לפנינו משערין דאל"כ א"א לשער ע"י כוס מלא משקין דכמו שהוא כעת לא די וצריך לכשיקרוש ודוק היטב כי היא ענין נפלא ת"ל. ובזה נראה לי ליישב דברי ה"ה בפ"ט ממ"א שכתב על דברת רבינו בהלכה א' וכן האוכל כזית משניהם מהבשר והחלב שנתבשלו כאחד לוקה ואעפ"י שלא בישל וכתב ה"ה ע"ז דאפילו רב מודה לענין אכילה ודבריו תמוהין דמה ראיה מרב הא רב מיירי בבא מיורה גדולה וא"כ רבינו דמיירי דלא נתבשל רק כחצי זית מזה ומזה אין ראיה מדברי רב וכבר תמה בזה הלח"מ שם ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר ראיית הה"מ דחצי זית שוה בחלב דהוא משקה כמו בחלב ומטעם דשניהם מין אוכל מקרי ושפיר הביא מרב דבאכילה מודה דמצטרפי וכמ"ש. שבתי וראיתי דאכתי אין ראיה מרב דהרי רב מיירי בבא מיורה גדולה וקבלה החלב טעם מכזית בשר וטעם כעיקר מן התורה בב"ח וא"כ כבר נעשה נבילה ושפיר חייב דהו"ל כזית שלם. אך יש לומר דבאמת אטו נבלע כל הבשר בהזית חלב רק דמשום דלא ידענו כמה נבלע צריך לשער בכלו אבל עכ"פ ללקות דבעי כזית שלם צריך להצטרף עם החצי זית בשר שנשאר כעת ושפיר ראיה דמצטרפין וז"ב. אברא דגוף דברי הש"ס תמוהין דמיירי בבא מיורה גדולה דא"כ מה קמ"ל הא שפיר מצטרפין כיון דנאסר בכזית ועכשיו שלא נשאר רק חצי זית פשיטא דשם בב"ח עליו ונעשה גוף אחד ומצטרף ללקות דבהכי מיירי בב"ח ופשיטא דמצטרף וגם דא"כ אין חילוק בין בישול לאכילה ורש"י נדחק דלצדדין קתני. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה לכאורה ק"ל מה פריך הש"ס אי מצטרפי אבישול נמי ללקי ואי לא מצטרפי אאכילה נמי לא ללקי ומה קושיא דהא קי"ל דאין בישול אחד בישול כמו באיסור שבת ועיין כו"פ סי' פ"ז סקי"ג ולפ"ז דלמא מיירי כגון שנתבשל כבר ולכך על בישול אינו לוקה ועל אכילתו לוקה. אך זה אינו דא"כ מה אריא חצי זית דנקט הא אף בכזית מכל אחד כל שכבר נתבשל לא נאסר וז"ב ופשוט. אמנם עדיין יקשה דהנה יש להסתפק הא דאין בישול אחר בישול בב"ח איך הדין אם נתבשל אחד מהם לבד הבשר לבד או החלב לבד אי שייך בהם בישול אחר בישול ולא מצאתי גילוי כעת אך לפענ"ד נראה דשייך בזה בישול אחר בישול דאטו נודע מי האיסור ומי ההיתר ושניהם היתר ובהתחברם נאסר אם כן כל מי שלא נתבשל ונתבשל כעת נאסר בבישול ולוקה על הבישול. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה הכו"פ בהא דאמרו בחולין דף ק"ד גזירה שמא יעלה באלפס רותח וקשה הא ע"כ לא יעלה באלפס דבר חי והרי כבר נתבשל ולא הוה איסור תורה ולפמ"ש אתי שפיר דהגבינה עוד לא נתבשל ויתבשל כעת וז"ב. ולפ"ז יקשה לוקי דמיירי בכה"ג דאחד נתבשל והשני לא נתבשל וא"כ כיון דהשני אינו רק חצי זית ולכך לא לקי על הבישול ועל אכילה לקי והיא קושיא נפלאה וצ"ל דזה באמת תירוץ הש"ס דבא מיורה גדולה והיינו דהבשר כבר הי' נתבשל ובא מיורה גדולה וא"כ לכך לא לקי על הבישול וטובא קמ"ל. ובזה מיושב קושית הכו"פ דשפיר פריך דאס"ד גדי ולא חלב אם כן ניהו דנעשה נבלה דבא מיורה גדולה הא אינו רק הבשר נתבשל ועוד לא נעשה נבלה וגם כיון דהחלב לא נאסר א"כ מה קמ"ל דאינו חייב בבישול הא בבשר לא שייך בישול והחלב לא נאסר רק הבשר ודוק כי קצרתי. ומדי דברי זכר אזכר מה שנסתפקתי בהא דאמרו בשבועות דף כ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל ושתה דחייב ונסתפקתי כיון דשיעור אכילה להתחייב היא בכזית כמ"ש הרמב"ם פ"ד משבועות ה"א ושיעור שתיה היא ברביעית כמ"ש בהלכה ג' שם ואיך הדין באם אמר שלא אוכל דשתיה בכלל אכילה אם ילקה על כזית כדרך שלוקה על אכילה או ברביעית כדרך שתיה. והנה דעת תורה ודעתי נוטה דלוקה בכזית משום דכיון דבכלל אכילה היא אם כן ע"כ דנתחייב מתורת אכילה ואכילה היא בכזית דאל"כ איך אפשר שתכלל בכלל אכילה דהיא בכזית ואיך אפשר שמה שבכלל יהיה יוצא מן הכלל ועיין בחידושי הר"ן פ"ק דחולין גבי הא דילפינן חזקה מקרא ע"ש שכתב דניהו דהוא בכלל אבל לא שלא יתפרש רק מה שכולל ולא העיקר וה"ה כאן אם נימא דהכוונה לרביעית כמו שתיה אינו רק שתיה והוא אמר אכילה ולפ"ז לפמ"ש המג"א סי' קצ"ז דמים אינו בכלל האכילה וע"ש בחיבור מגן גבורים א"כ ממילא מים נשאר בשיעור רביעית וכשאמר לא אשתה היא ברביעית. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב קושיא עצומה שכתב לי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' ולחיבת פה קודש אעתיק לשונו הזהב זה רגע הבטתי בספריכם ח"ש סי' קצ"ז שמה שנסתפקתם בהאי דינא דיו"ד בסי' רל"ח ס"ב אי מים בכלל האיסור. ולכאורה השבתי מסברא וסתימת הפוסקים דודאי הוא בכלל האיסור וכן ראיתי דעתיכם הרחבה נוטה. אך צור להוכיח שמתי מסוגיא שם דפריך אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתיים כיון דאמר שלא אוכל אתסר לי' משתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב וכו' ואי נימא דמים אינו בכלל א"כ קשה מאי קושיא דלמא מיירי דשתה מים דבכלל שבועה קמייתא ליתא וחייב רק משום בתרייתא ואף אם נאמר דחשיב ליה לדוחק לאוקמא האי ושתה רק במים מכל מקום יש לומר דמיירי אף בשאר משקים והא דחלה שבועה בתרייתא היינו על ידי כולל מיגו דחלה על מים וכמ"ש התוס' שם ד"ה שלא אשתה והיה נראה דבזה יש לומר שפיר דהמקשה ידע הסברא כיון דנשבע שלא אוכל ושלא אשתה כיון בשניה רק על מים לחוד ואף דהש"ס אכתי לא אסיק אדעתיה האי סברא עד למסקנא היינו דנימא דגלי אדעתי' למפרע על שבועה ראשונה אבל על שבועה בתרייתא שפיר ס"ד האי סברא ועפ"י זאת יתפרש היטב תירוצא בתרא של התוס' שם. אך אכתי לא דמי דהתוס' שפיר קאמרו דגלי דעתיה דלא אוכל רק אכילה כוונתו אבל דנימא דגלי דעתיה דלא אשתה רק על מים כוונתו זה לא משתמע בלישני' וגם ממסקנא דשתה משקין שאין ראויין לשתייה יש לפלפל אלא דאכ"מ רק לפלפולא בעלמא רשמתי עכ"ל: