שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״ב (ב׳)

מה שהבאת קושיא שראית בספר לוית חן על התורה פרשת ויקרא על מ"ש התוס' במנחות דף ט' ד"ה מדכהונה לא בעי שהקשו דא"כ גבי שחיטה דלאו עבודה היא ולא בעי כהונה גם פנים לא לבעי וכתב דמשום קבלה בעי פנים וע"ז הקשה דאם כן מקבל בחוץ דפטור א"כ למה חייב שוחט בחוץ ובקשת ליישב לך. לפענ"ד אין התחלה לקושיא דכיון שהתורה הצריכה בשחיטה פנים יהיה מאיזה טעם שיהי' עכ"פ בעי פנים ממילא חייב שוחט בחוץ ובלא"ה לא ידעתי אטו אנן ניקו ונדרוש טעמי דקראי והרי התורה חייבה בהדיא שוחט בחוץ וע"כ לא הקשו התוס' רק דזה לאו כללא היא דכל דלא בעי כהונה לא בעי פנים דחזינן דזה לא בעי כהונה ובעי פנים וע"ז כתבו דהוא משום קבלה אבל לא להוציא מזה דינים חדשים ולשנות הדין בשביל זה חלילה לנו. וע"ד הפלפול נראה דהנה בהא דאמר שחיטה לאו עבודה היא פירש"י משום דבזר כשרה והתוס' בזבחים דף י"ד וביומא דף מ"ב כתבו משום דשוה בחולין ובקדשים ולא מטעם קדשים אתי והנה קשה לפענ"ד דהא מתעסק בקדשים פסול וכדאמרו בחולין דף י"ג ועיין בתוס' שם ובחולין כשר דשחיטה לא בעי כוונה וא"כ לא שוה בחולין כקדשים וא"כ לא מקרי עבודה וצ"ל ביאור הדבר דעכ"פ ענין השחיטה שוה בשתיהם ומה שצריך כוונה היא משום שהוא קדשים ויעשה אח"כ לשם קדשים אם כן בעי כוונה ומעתה לכך בעי פנים דניהו בענין השחיטה שוה בשתיהם אבל באמת בעי כוונה לשחיטה והיינו משום הקבלה ואילך דצריך לעשותה בפנים ואם כן צריך לכוין לשם קדשים. ומעתה הדבר נכון דבאמת גוף השחיטה היא לשם קדשים שהרי צריך כוונה ורק דמה דכשר בזר הוא דגוף השחיטה צריך גם לחולין ואין בעצמותה ענין תוס' לקדשים אבל פנים בעי משעת הקבלה ואילך והיינו דהא נקרב לשם קרבן וז"ב בכוונת התוספת לדעתי ודוק היטב. שוב מצאתי בסוף ספר תורת גיטין לשארי הגאון מליסא זלה"ה שהביא בסוף הספר בשם אביו הרב ז"ל תירוץ על קושיא הלז וגם דבריו רחוקים כמו שיראה המעיין אבל מה שהקשה שם דהא בעי פנים דהרי סכין מקדש לדם כדאמרו במנחות דף ט"ז ע"ב והרי אין מקדש אלא בעזרה כדאמרו בזבחים דף פ"ז וגם האימורין נפסלין ביוצא לאחר שנשחטו כדאמרו במנחות דף פ"ט וא"כ לכך בעי פנים ולפענ"ד ל"ק דזה דוקא אם בעי פנים הרי הסכין מקדש לדם והאימורין נפסלין ביוצא אבל אם לא הי' בפנים באמת לא היה הסכין מקדש להדם ובאמת היה הקבלה מקדש להדם או שהצואר הי' מקדש לאחר השחיטה ולזה תירצו דבשביל הקבלה צריך שחיטה בפנים ולפ"ז יש לומר דכל שצריך שחיטה בפנים ממילא כל ששחט בחוץ חייב דבאמת צריך שהסכין יקדש הדם והאמורים נפסלין ביוצא ולכך בעי פנים ודוק. ובלא"ה תמה אני ולפענ"ד אין התחלה לקושיא דזה ודאי מה דהקשו בתוס' דלא לבעי פנים היינו דאף אם שחטו שלא בפנים באמת לשם זבח הי' לו להכשיר דהרי מתעסק בקדשים פסול ורק דיכול לשחטו לשם זבח ולא צריך פנים וכמו דבלל בחוץ אף דנתכוין באמת לבללו לשם מנחה אבל אם נימא דנפסל שחיטה בחוץ פשיטא דאין סברא לומר דלא לבעי פנים דהרי כל דנפסל לזבח ממילא אי אפשר לשחטו בחוץ ולפ"ז כל דבעי פנים בשביל הקבלה אבל עכ"פ נפסל אם לא שחטו בפנים א"כ כששוחטו בודאי אינו שוחטו לשם זבח רק לשם חולין ופשיטא דבכה"ג חייבה התורה שחוטי חוץ וז"ב: