שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ר״א (ב׳)

אשר שאלת אם מותר לקדש על הכוס בליל שבת כשמתפללין בימות הקיץ בבהכ"נ בעוד יום לא ידעתי במה נסתפקת הא מבואר הדבר בטוש"ע או"ח סי' ער"א ס"א שכתב כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד והיינו שיקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו והיינו מבע"י וכמ"ש הב"ח שם בהדיא עפ"י דברי הסמ"ג וכ"כ המג"א ס"ק א' וס"ק ה' ובסי' רס"ז וש"ס ערוך הוא בברכות דף כ"ז מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכ"כ הרמב"ם פכ"ט משבת וכן הוא דעת רבים מגדולי הפוסקים. איברא דמדברי הרי"ף לא נראה כן לכאורה שהרי פירש בהא דאמרו בפסחים דף ק"ה בהא דאמרו ליה זיל חזי אי נגה יומא (כן היא הגירסא ברי"ף ובש"ס הגירסא אי מקדיש יומא) נפסיק ונקבעא לשבתא ופירש הרי"ף דהיינו שצריכין להמתין עד שיקדש היום דלא לקדש מקודם וע"ז אמר להו שהשבת קובעת לעצמה והיינו בהשמ"ש כדרך שקובעת למעשר ושיטת הרז"ה דעד שתחשך ממש אינה קובעת לקידוש וא"כ משמע דעכ"פ אסור לקדש מקודם. אבל באמת לפענ"ד אי אפשר לומר כן דמלבד דבב"י סי' ער"א וסי' רס"ז לא נזכר כלל שיטת הרי"ף הלז אף גם דדברי הרי"ף לכאורה תמוהין כאשר בדרך למודי בע"פ באלפסי ראיתי ותמהתי דמה ס"ד שלא לקדש מקודם ומה גם דהרי"ף בפרק תפלת השחר הביא הך דשמואל דאומר קדושה על הכוס וע"כ צ"ל דשם באמת לא הי' רוצים לקבל שבת מקודם ולאסור במלאכה וכדומה וע"כ אמרו לו זיל חזי אי נגה יומא והיינו שרצו להמתין עד שיקדש היום ויקדשו על הכוס לכבוד קדושת היום ולכך רצו להמתין מלשתות בעת ההיא כדי להפסיק לקדושת היום וע"ז אמר להם דא"צ להמתין דשבת קובעת לעצמה וא"כ בהשמ"ש יכולין לקדש אבל אם הי' רוצים לקדש ולקבל שבת מבעוד יום פשיטא דרשאין וז"ב לפענ"ד. ותדע שכן הוא דהרי הרא"ש בפרק ע"פ אות ב' כתב דבע"ש יכול לאכול קודם שתחשך ולקדש וכדאמר שמואל ואילו בדף ק"ה גבי אי נגה יומא הסכים לשיטת הרז"ה ופירושו הרי מבואר דהדבר כמ"ש דאם לא רצו לקבל קדושת שבת בזה נחלקו אימתי קובעת לעצמה ודברי הרא"ש שם קצת צ"ע דכפי הנראה הסכימו פירש"י ורשב"ם עם פירוש האלפס ביחד וצ"ע שם עכ"פ הדבר ברור כמ"ש. וראיתי בשלטי גיבורים באלפסי שם שלמד מדברי הש"ס דא"י לקדש מקודם שתחשך ולא ידעתי היאך יפרנס דברי הש"ס בברכות דף כ"ז הנ"ל וכל הפוסקים פסקו כן והדין דין אמת ומ"ש המ"א שם בס"ק א' בשם הירושלמי שדרך לאכול א' או ב' שעות בלילה וכן משמע ברש"י צ"ע דהר"ן הביא גבי נגה יומא נפסיק ונקבע לשבתא מדברי הש"ס ברכות הנ"ל משמע דמיד בצאת הכוכבים אכלו ובאמת מה שדחה הר"ן דברי הרז"ה לענין מעשר כבר כתבתי במק"א דמדברי התוס' עירובין דף למ"ד ע"ב ד"ה ולפרוש משמע כרז"ה עכ"פ הדין דין אמת וכמ"ש הב"ח ומג"א. אחר זמן רב עברתי מעט על ענין הלז ונתיישבתי דבלא"ה אין ראיה מהרי"ף דא"י לקדש דבאמת מותר לקדש וכמ"ש למעלה וכן מצאתי כעת בשו"ת תה"ד סי' א' שהעיד שבק"ק קרעמז בימים הקדמונים הי' מתפללין בע"ש קראו את שמע בע"ש בעוד היום גדול כ"כ עד שהי' רב העיר שהיה מהקדמונים הגדולים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונאי והי' חוזרין לבתיהם קודם הלילה ע"ש שכתב שמפני תשות כח שירדה לעולם אם הי' אוכלים קודם מנחה הי' שוהים ולא יבאו לבהכ"נ להתפלל ע"כ התירו להתפלל קודם הלילה הרבה ע"ש וא"כ מבואר דמותר לאכול ולקדש קודם הלילה דפשיטא דאסור לאכול סעודת שבת קודם קידוש לאחר שהתפלל ערבית וקיבל שבת וכ"כ בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ב' דמי שא"י לאכול כ"כ תיכף אחר תפלת ערבית בשבת ג"כ יוצא דמ"מ מקיימים זכרהו על היין בכניסתו כל זמן שאינו אוכל רק בקידוש ע"ש וא"כ אי אפשר לומר ששיטת הרי"ף יהיה דאסור לקדש בקיץ בעוד היום גדול ופשיטא דאין סברא לומר כן. אמנם ביאור דברי הרי"ף דבשלמא אם אדם מתפלל ערבית ומקדש בודאי ניכר קדושת שבת וזוכר השבת בכניסתו וגם זה מקרי קדושת שבת כל שקיבל קדושת שבת אף שעוד היום גדול אבל שם דמיירי דיתבי בסעודתא בע"ש והאריכו בה עד שחשכה כמו שפירש"י ורשב"ם שם וא"כ שוב אז לא היה ממתין עד שנגה במה יודע איפוא אם הוא לשם קדושת שבת ולכך רצו להמתין עד שנגה היום ויהיה קדושת שבת חל מאיליה ויעקרו השלחן ויהיה ניכר שהוא לשם שבת וע"ז אמר להו דל"צ כיון דפורס מפה ומקדש הרי ניכר שהוא לשם קדושת השבת וא"כ שבת קבעה נפשה ולפ"ז לכך צריך שיהיה בשעת שנכנס קדושת שבת דהיינו בהשמ"ש להרי"ף או משתחשך ממש להרז"ה כדי שיהיה ניכר שהיא לשם קדושת השבת דאל"כ אף שפרס מפה ומקדש לא ניכר כ"כ שמשום שבת הוא עושה ויש לתמוה לכאורה בהא דקאמר דרחב"ש ותלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא והרי אסור לקבוע סעודה בע"ש ולשיטת הרמב"ם כפי הבנת ה"ה בדבריו בפ"ל משבת ה"ז בקביעות סעודה אף בסעודה שרגיל בחול אסור לקבוע מן המנחה ולמעלה ומכ"ש סעודה שאינו רגיל בחול דאסור כל היום ולשיטת הטור סי' רמ"ט גם קודם המנחה אסור ולא מפליג בין סעודה הרגיל בחול או לא ועיין בט"ז שם וצ"ל דהיה בלא משתה והי' קובעין קודם המנחה רק שנתארך אח"כ. ולכאורה רציתי לומר דהא דאסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה בע"ש הוא כמ"ש הרמב"ם הטעם כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול וביאור הענין דהרי אנן קי"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה ומטעם דכתיב וקראת לשבת עונג ועיין בפסחים דף ק"א ולפ"ז באמת כשהיה אוכל ושותה קודם שחשיכה ולא היה מתאוה לאכול שוב לא היה יכול לקיים קידוש במקום סעודה ואף דהתוס' כתבו בפסחים דף ק' ד"ה ר' יוסי דחשיב קידוש במקום סעודה דמיד אחר הסעודה עושין קידוש באמת שזו סברא דחוקה כמ"ש הרא"ש בדף ק"ב גבי בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דלא מסתבר לומר כן וא"כ הי' צריכין לאכול אכילה גסה כדי שיהיה קידוש במקום סעודה ולכך אסור לקבוע סעודה דעונג קריא רחמנא וצריך שיהיה מתאוה לאכול ולפ"ז שם דהוו תלמידי דרב ורב ס"ל בדף ק"א דידי קידוש יצאו ולא ס"ל להך דאין קידוש אלא במקום סעודה ומסתמא תלמידי דרב כרב רבם ס"ל ולכך לא חשו וישבו בסעודה ודו"ק ובזה יש לומר דלכך אמר חזי אי נגה יומא דבאמת כ"ז שלא קדש היום היה אסור לקדש דל"ל למהר כל כך דלמא אדהכי והכי יתעכל המזון ויוכלו לקדש ולאכול לכבוד שבת אבל כל שכבר קידש היום היה ס"ל דאסור לאכול אף שהתחילו בהיתר וצריך עקירת שלחן וע"ז אמר להו דדי בפריסת מפה ומקדש ועכ"פ אין מדברי הרי"ף שום ראיה ובאמת לדידן מותר לקדש קודם הלילה ואוכל ודו"ק. עוד היה נראה לי דבר חדש דלפי מה שרצו לומר בסוכה דף נ"ו דרב ס"ל כב"ש דס"ל דמקדש על היום ואח"כ מברך על היין ואף דדחי לה דמצי למסבר כב"ה ומטעם שהיין גורם לקידוש שתאמר היינו דמצי למסבר כב"ה אבל לא מטעמייהו ועיין תוס' שם ועכ"פ כב"ש מסתבר טפי דרב ס"ל כוותייהו ולפ"ז שפיר אמרו תלמידי דרב פוק חזי אי נגה היום כיון דבעי לקדש על היום ואח"כ מברך על היין וא"כ ע"כ מטעם שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא וא"כ שוב ע"כ צריך שיהיה בשקדש היום דאל"כ עדיין לא חל קדושת השבת וברכת היין קודם וא"כ אין ראיה מתלמידי דרב. איברא דלכאורה כאן לא צריך כלל לברך בפה"ג כמ"ש הרא"ש וכן קיי"ל בסי' ער"א ס"ד דאם הי' שותים יין א"צ לברך בפה"ג כשעושים קידוש דאינו הפסק לענין בפה"ג וא"כ שוב ליתא למ"ש. אמנם נראה מלבד דיש לומר דיתבי בסעודה בלי משתה וקצת משמע כן דעם משתה אסור לקבוע סעודה בע"ש וכמ"ש למעלה ועיין ט"ז סי' רמ"ט אף גם דכל שאמרו פוק חזי אם נגה יומא נפסיק ונקבעי' לשבתא וא"כ פשיטא דהי' צריכין לברך בפה"ג וכמבואר שם ס"ה ועיין ט"ז ומ"א מ"ש בשם הכ"מ דבכה"ג ודאי צריך לברך וא"כ שוב שפיר הקפיד דוקא כשנגה היום ובזה יש להאריך בדברי הרמב"ם והראב"ד פ"ד מברכות ה"א ואכ"מ.