שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ט (ד׳)

והנה בדברי התוס' הנ"ל דדוקא הבעלים יכולים לחלל שוה מנה על שו"פ משא"כ אחר לכאורה צ"ב דהרי התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל הקשו דהיאך אמרו אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ונימא הואיל ואי בעי מתשיל והו"ל שלו ותירץ דהיכא דאתי ליד גזבר לא יכול לשאול עליו והואיל דאי בעי פריק לא שייך דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני לי' וביאור דבריהם כמ"ש האחרונים וביחוד דו"ז הגאון ז"ל בישועת יעקב בכמה מקומות דהואיל לא שייך רק היכא שיש לו איזה זכייה נוספת יותר מאחר שייך לומר דעל ידי הואיל מחשב כשלו אבל לענין אי בעי פריק מה יש לו זכייה יותר מאחר ולכך לא אמרינן הואיל ואי בעי קני ליה דכל אנשים יוכלו לקנות ע"ש ולפמ"ש התוס' הדבר צ"ב דבאמת לכאורה לא שייך כלל הואיל ואי בעי פריך דהא כל דמחוסר ממונא לא שייך הואיל וכמ"ש הר"ן פכ"ש ועיין מג"א סי' תמ"א וצ"ל כיון דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל ולא שייך מחוסר ממונא דאינו צריך רק פרוטה בלבד וחמץ דהוה הקדש בדק הבית שפיר כל דיכול לחלל על שו"פ שייך הואיל ולפ"ז כיון דאחר א"י לפדות בשו"פ רק הוא א"כ שוב שייך הואיל דהוא יש לו זכיה נוספת מאחר דאחר מחוסר ממונא משא"כ הוא והי' קושיא נפלאה. אמנם אחר העיון הדבר נכון דהרי כבר הבאתי דברי הגאון בעל טורי אבן במגילה דף י"ז דהטעם הוא משום דאחר א"י לשאול על הקדישו משא"כ הבעלים ולפ"ז כיון דמיירי בבא ליד גזבר דאל"כ שייך הואיל דאי בעי מתשיל וא"כ כל שא"י לשאול על הקדשו שוב בעלים ואחר שוים וא"כ שוב לא שייך הואיל ואי בעי פריק וז"ב. ובזה מקושר דברת התוס' יפה ודו"ק אך עדיין קשה דהרי באמת צ"ב הך דהואיל ואי בעי פריק דהא אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים וכבר נתקשה בזה בשעה"מ הלכות איסורי מזבח וכתבתי בחידושי דבאמת הא דא"י לשאל בבא ליד גזבר הוא כמ"ש הנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קס"ד דהיאך ישאול מספק דלמא אין לו חרטה בלב שלם והיאך יוציא מיד גזבר מספק ולפ"ז כל שרוצה לפדות שוב אינו מוציא מיד הגזבר דיוכל לחלל על המעות א"כ אף דאין פודין את הקדשים הא שוב מועיל שאלה ושפיר מקשים דנימא הואיל דאי בעי פריק ושוב יוכל לשאל על הקדשו אף שבא ליד גזבר. ומעתה כיון שרוצה לשאול על הקדשו שוב הבעלים יש להם זכייה יותר משאר אדם וא"כ שוב שייך הואיל ואי בעי פריק. אמנם יש לומר כיון דכבר בא ליד גזבר וא"כ מה שמועיל שאלה הוא משום דיכול לפדות וא"כ שוב צריך לפדות בשויו דאל"כ כל שבא ליד גזבר א"י לשאול על ההקדש וז"ב. וראיתי בתוס' בחולין דף קל"ה ד"ה לפרוק לי' שכתבו תימה דאמאן קאי יכול ואי אכהן לא הו"ל למימר לפרוק וליתב וניהו דהאי לא מקשה מה מרויח שפודה דהרויח שפודה בשו"פ אפילו שוה מנה דמחולל וצ"ע דע"כ כוונת התוס' הוא דאם קאי על הכהן מה מרויח שפודה הא צריך ליתן דמיו ומאי מרוח בגיזה וע"ז כתבו דמרויח שמחלל בשו"פ אבל היא תמוה דדוקא הבעלים יכולין לפדות על שו"פ לפי שיכולין לשאל עליו משא"כ הכהן דא"י לשאול על הקדשו של אחר וצ"ע.