שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ה (ד׳)

והנה בשו"ת נוב"י חא"ח סי' כ' הקשה מדוע בחמץ קנסו לבנו אחריו וכל שעבר על ב"י החמץ אסור אף שמת וגם לכל העולם אסור ומ"ש מבכור וכל הני דחשיב להו בש"ס דמבעיא לן אי קנסו בנו אחריו ולפענ"ד נראה עפ"י מה דהאריך הש"ך בחו"מ סי' כ"א דאונסא כמאן דלא עבד אבל לא כמאן דעבד ע"ש ולפ"ז בשלמא בכל הקנסות דקנסו לו על שעשה עבירה ואם לא עשה זאת עבירה רק שהי' נעשה ממילא לא שייך קנס וא"כ בנו דלא עשה זאת עכ"פ מקרי כמו אונס דאנוס הוא על מעשה אביו ואונס רחמנא פטרי' אבל בחמץ דאף דלא עשה מעשה והוא ממילא הי' עובר על ב"י ועל מ"ע דתשביתו וא"כ ניהו דהוה בנו אנוס אבל מכל מקום לא קיים מ"ע דתשביתו ועבר על ב"י וא"כ מה מועיל מה שהי' אנוס סוף סוף ניהו דלא עבר בידים אבל מ"מ הוה כמאן דלא עבד דהא לא נתקיים המצוה דתשביתו ולכך קנסו לבנו ולכל העולם וז"ב מאד ועיין מקור חיים לשארי הגאון ז"ל מליסא מ"ש בזה כעין זה ולפענ"ד מ"ש נכון מאד. עוד נראה לי דשאני חמץ מכל האיסורים דבשלמא בכל האיסורים שייך לומר דבנו לא קנסו דהוא אינו הבעל שעשה עבירה ולא קנסו לבנו אבל כאן דבאמת חמץ אינו ברשותו של אדם רק דהכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו לעבור על ב"י ולפ"ז כל שעבר על ב"י שוב ממילא החמץ אינו ברשותו דבאמת אינו ברשותו וא"כ ע"כ מה דקנסו לא קנסו את הבעלים דבאמת החמץ אין לו בעלים רק החמץ קנסו בשביל שעבר על ב"י ונעבדה בו עבירה ועיין רש"י בסוטה דף ל' דכתב בהדיא דחמץ מקרי נעבדה בו עבירה ועיין בחידושי רמב"ן בליקוטיו לסוטה שם הנדפס סוף חידושיו על יבמות מ"ש בזה ובתשובה הארכתי בזה ולפי זה היאך שייך כאן בעלים דלומר דלבעלים קנסו לבנו לא קנסו הא הקנס הי' על החמץ וז"ב מאד: