שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ד (ד׳)

והנה לפמ"ש הנוב"י חלק אהע"ז סי' ה' דאף בזמן הש"ס לא הי' מועיל לגרש בע"כ ע"י שליח דהו"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דל"מ אף בעשאו שליח א"כ אין מקום לקושית הרשב"א דלכך ל"מ בגט אשה מה שמזכה הגט ע"י אחר כל שאינה רוצית משום דל"מ השליחות וזכייה מטעם שליחות ועכ"פ לא עדיף מאילו עשהו שליח בפירוש דל"מ כל שזה אינו רוצה בשליחותו לא הוה שליח ומזה ראיה ברורה דלא כהנוב"י ובתשובה הארכתי לדחות דבריו ואכ"מ ודו"ק בכל מ"ש כי הם ענינים נפלאים ת"ל ועיין במחנה אפרים שם סי' כ"א. והנה הר"ן כתב דאנן מספקינן אי קיי"ל כל"ק או כל"ב ולכך בקרקע קרקע בחזקת בעלי' עומדת. ולכאורה צ"ב כיון דקנה בודאי רק שקנה עפ"י תנאי שיקיים לו התנאי וכל שנתן לו בע"כ ואנן נסתפק לן אם הוה נתינה א"כ עכ"פ נמכר הקרקע בודאי רק שהספק על התנאי ובכה"ג כתב הרשב"א דמהראוי להעמידו ביד הלוקח ולפמ"ש המלמ"ל פט"ו מטוען דהיכא שהספק אם נתקיים התנאי גם הרשב"א מודה אתי שפיר גם כאן אלא שצ"ע אמאי לא הזכירו. אמנם לפענ"ד אתי שפיר אף אם נימא דגם בזה נחלקו דבשלמא כשהתנאי בידו לקיימו בלי המקבל אז יש לומר דהקרקע בחזקת לוקח הוא משא"כ כאן דאם נימא דנתינה בע"כ לא הוה נתינה רק עד שיקבל ממנו המקבל אז אין בידו לקיים התנאי אבל לדעת המהר"י בי רב דל"צ נתינה צ"ע ודו"ק. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו בשבועות דף כ"ה שבועה שאתן במתנה לעשיר הא למ"ד נתינה בע"כ הוה נתינה אף שלא רצה לקבל הוה נתינה ובפרט לפמ"ש הרשב"א דבחוב ודאי הוה נתינה בע"כ דא"א להעמיד אדם בחובו בע"כ וצ"ל דזה דוקא בחוב שמחוייב ליתן אבל כאן שע"י שבועתו נתחייב עכ"פ מקרי שבועת שוא דאין זה מחוייב לקבל ע"י שנשבע זה וז"ב.