שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״ג (ב׳)

מ"ש בענין כרכים המסופקים אם מוקפים חומה מימות יב"נ שהאריכו הפוסקים סי' תרפ"ח. הנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דבמקום שאנחנו מסופקים אם מוקפין חומה מימות יב"נ כיון שעכשיו עינינו הרואות שהן מוקפות חומה א"כ מהראוי שנאמר שגם מימות יב"נ היתה מוקפת חומה דהרי מזמן לזמן אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומחזיקין כמו שהוא כעת כן הי' מזמן קדם כמ"ש המ"א סי' תס"ז באורך ובתשובה הארכתי בביאור הענין וא"כ כיון שאנן רואין שהיא מוקפת חומה כעת מהראוי לומר שגם בימי יב"נ היתה מוקפת חומה וזה תורף יסוד הענין של חזקה דכאן נמצא ואף דהוה ספק דרבנן כיון דהוה חזקה דכנכ"ה אף באיסור דרבנן חיישינן באתחזיק איסורא והדבר תלוי בשני תירוצי התוס' בפסחים דף ט'. ולכאורה רציתי לומר דבאם אנחנו מסופקים אם אולי לא היתה העיר כלל מימות יב"נ או שהיתה חריבה לא שייך להסתפק ולומר כנכ"ה דהא לא היתה עיר כלל בעת ההיא ופשיטא דמה שאנו מסופקים אם התחיל כאן עיר כלל לא שייך כנכ"ה דזה הוה כמו ממקום למקום דהספק על גוף העיר אם בעת ההיא היה כאן עיר כלל. ובזה היה מקום אתי ליישב דברי הרב מוה' יוסף אביו ז"ל שהביא הב"י סי' תרפ"ח שכתב דע"כ לא שייך ספק דמוקפת חומה רק באם מקצתם אומרים שהוקף מימות יב"נ וקצתם אומרים דלא הוקף מימות יב"נ דהוה אקבע איסורא אבל בספק אם היה כאן מוקף חומה לא מקרי איקבע איסורא והביא ראיה מאשם תלוי דבכה"ג לא מקרי אקבע איסורא כמ"ש הרמב"ם בפ"ח משגגות ותמה הב"י דא"כ גם במקצתם אומרים שהוקף חומה ומקצתם אומרים שלא הוקף ג"כ שייך לומר דלא אקבע איסורא כמ"ש הרמב"ם דבספק אם החתיכה חלב או לא לא מקרי אקבע איסורא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר נודע מ"ש התוס' בהא דאמרו בכתובות דף כ"ב בהא דפריך הש"ס הבא עליה באשם תלוי דאף דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות הכא הוה כחתיכה משתי חתיכות דלמ"ד משום דאפשר לברר איסורו הכא ג"כ אפשר לברר ע"י הזמה ולמ"ד משום דאקבע איסורא הכא נמי אקבע איסורא דהא הוה בחזקת איסור ולפ"ז בשלמא באם ספק אם הי' מוקפת חומה מימות יב"נ א"כ לא שייך כאן לא אפשר לברר דאנחנו לא נדע כלל אם היתה עיר כלל בימות יב"נ ומכ"ש אם היתה מוקפת חומה וגם למ"ד אקבע איסורא הכא לא אקבע איסורא כלל ולא אתחזיק חיוב כלל דהא כיון שהספק אם היתה עיר כלל לא שייך לאחזוק מזמן לזמן אבל כשיש מקצת שאומרים שמוקף חומה ומקצתם מכחישים א"כ אפשר לברר ע"י הזמה או שיכחישו אותם שיאמרו שלא היתה מוקף וגם אקבע איסורא ע"י אותן שאמרו שמוקף מימות יב"נ אתחזיק החיוב בודאי וגם לאותן שאמרו שלא הוקף מיב"נ מכל מקום כיון דעכ"פ שייך לומר מחזיקין מזמן לזמן כיון דעכ"פ כבר היתה עיר בימות יב"נ א"כ הוו תרי ותרי ואתחזיק איסור דמחזיקין מזמן לזמן וז"ב וגם מ"ש הב"י דשאני אקבע איסורא דשם גזירת הכתוב דבעינן אקבע איסורא מדכתיב מצות וקרינן מצוות ויש אם למקרא במחכת"ה לפענ"ד המעיין בכריתות דף י"ז יראה דמ"ד דס"ל אקבע איסורא לא נפיק לי' ממצות כלל ועיין בתוי"ט שם ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ג וא"כ אין ענין למצות. אך בגוף הדבר נראה לפענ"ד דלא שייך כאן מחזיקין מזמן לזמן דבשלמא במומין וכדומה עכ"פ כעת אתרע החזקה במה דנמצא מומין וכדומה שפיר מחזיקין מזמן לזמן אבל כאן כל דלא היה הוקף מימות יב"נ לא אכפת כלל מה שמוקף כעת וא"כ לא שייך להחזיק מזמן לזמן וגם כיון דרוב עיירות אינן מוקפין א"כ הוה רוב נגד החזקה וז"ב (ועיין במאירי על מגילה ריש פ"ק שכתב ג"כ כשיטת הר"י אביו שהביא הב"י יעו"ש) עוד נראה לי בכוונת הר"י אביו ז"ל ועמוד והתבונן בזה דהנה לכאורה היה מקום לומר דאף בספק אם מוקף חומה הוה כאיקבע איסורא ואף דלא הוה חתיכה אחת מבין שתי חתיכות מכל מקום כיון שיש עיירות מוקפות חומה בעולם וא"כ הו"ל קבוע ואקבע מוקפות בעולם והו"ל כמחצה על מחצה ושפיר מקרי אקבע איסורא דהו"ל כחתיכה שבין שני חתיכות אך זה אינו דא"כ בלא"ה יקשה בהא דכתבו הפוסקים דאזלינן בתר רוב העולם שקורין בי"ד והא לא אזלינן בתר רובא כל שקבוע וכבר הקשה כן הרב מ"ק הובא בשעה"מ הלכות מגילה ומצאתי שבדרך תמים בהגהות על הרי"ף הקשה כן וכתב דכיון שהעיר הלז שאנו מסופקין עליה אינו במקום הקביעות הוה כמו שיש חנות אחת בעולם שמוכרת כשר כל שאינה עומדת בתוך החניות לא מקרי קבוע וכבר הארכתי בזה במק"א דהו"ל קבוע שאינו ניכר דכל עיר עומדת בפ"ע ובעיר הלז שאנו מסופקין לא נמצא קבוע ניכרת ולפ"ז יש לומר דזה דוקא כשאנו מסופקין אם היתה כלל מוקפת שפיר יש לומר דל"מ אקבע איסורא דלא ניכר הקביעות כלל אבל כל שיש עדים שאומרים שזו היתה מוקפת אף שיש עדים המכחישים מכל מקום שוב הו"ל אקבע איסורא דעכ"פ יש מוקפות חומה בעולם וא"ל דלא ניכר הקביעות דז"א דכבר נודע מ"ש האחרונים דכל שיש אחד בעולם שמכיר הקביעות מקרי קבוע אף שאנו אין יודעין מקרי קבוע ועיין בכו"פ סי' ק"י ובתשובה הארכתי בזה ולפ"ז כל שיש עדים שאומרים שמכירין שהוא מוקף חומה א"כ הם מכירין שנקבע כאן המוקף שוב הו"ל אקבע איסורא דעכ"פ יש כאן אחד המכיר בקביעות וז"ב מאד ע"ד הפלפול. אמנם נראה דיש להעמיק בזה דהרי בכריתות דף י"ז אמרו מאי איכא בין ר"נ לר"ז באם בא עכו"ם ואכל להראשונה דלר"ז לא שייך כאן לברר איסור ולר"נ מכל מקום אקבע איסורא וביאור הדבר אף דכעת הספק אם יש כאן עוד האיסור דשמא כבר נאכל מכל מקום הרי הי' נקבע האיסור כבר והו"ל כאתחזיק האיסור ועיין בנוב"י חלק אהע"ז סי' מ"ג בסופו שהאריך בזה ולפ"ז נראה כיון דיש כאן ספק שמא בי"ד או בט"ו וכל שכבר קרא בי"ד הרי הוה כאכל להראשון דכבר פקע לה הקביעות הראשון ואף דלר"נ גם בזה מקרי אקבע איסורא היינו שם דהיה כבר איסור בפעם אחת שוב אף שכעת יש ספק שמא אין כאן קביעות עוד מכל מקום נשאר בחזקתו הראשונה אבל כאן שגם קודם שקרא המגילה היה בספק רק דהי' מקרי אקבע איסור דהרי יש כאן מוקפות חומה בעולם וכמ"ש ולפ"ז כל שכבר קרא בי"ד א"כ כבר נפקע חובת הקריאה דגם בן כרך כל שכבר קרא יצא ואפילו כל החדש כשר כמבואר בסי' תרפ"ח בב"י בשם הירושלמי עכ"פ לא שייך בזה נקבע האיסור והוה כמו אכל הראשונה ובזה אף ר"נ מודה דל"מ אקבע איסורא וז"ב מאד וצדקו דברי הב"י דאף בזה לא שייך אקבע איסור וכמ"ש. אמנם נראה דזה לענין המגילה אבל לענין עשיית מלאכה וכדומה דזה תלוי דוקא באותו היום של פורים וכמ"ש בסי' תרפ"ח לענין אם חל בשבת וא"כ בזה שייך נקבע איסור וז"ב מאד. ובזה נפתח לנו שערי בינה בדברי הש"ס במגילה בדף ה' ע"ב דפריך הש"ס והא רבי בטבריא הי' וטבריא מוקפת חומה אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר נטע ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה והא חזקי' קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר ע"ש והדבר יפלא דאיך פשיט לי' להש"ס מעיקרא דטבריא מוקפת חומה והרי חזקי' מסופק היה וכדפריך הש"ס אח"כ ועוד קושיות רבות שהקשה הרשב"א בחידושיו ונדחק ועפ"י מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה ידענו גם בהס"ד דחזקי' מספקא לי' ובאמת לענין קריאת מגילה לא קרא חזקיה בשני כ"א בלא ברכה וכמ"ש הרשב"א והר"ן דמדת חסידות נהגו דמן הדין א"צ לקרות רק בראשון ולפמ"ש אתי שפיר בטעמו דלא שייך כאן אקבע איסורא דהא כבר אכל להראשון שכבר קראו בי"ד אבל לענין איסור עשיית מלאכה פשיטא דאסור בשני דלענין זה הו"ל אקבע איסור והו"ל לענין זה טבריא מוקף חומה וזה דפריך הש"ס בפשיטות והא טבריא הוה מוקפת חומה והיינו משום דאקבע איסורא דכאן מקרי ניכר הקביעות דהספק הוא בעצם אם זה הוה לענין מגלה מוקף בשביל דהי' מגין וכדאמרו אח"כ וע"ז משני הש"ס דרבי בארביסר נטע וע"ז פריך הש"ס דמי פשיטא לי' דטבריא מוקפת חומה היינו דניהו דנקרא מוקף בשביל זה דמקרי אקבע איסור אבל להתיר בשביל זה שיהיה מותר בי"ד במלאכה שפיר פריך ומי פשיטא לי' והא עכ"פ ספק י"ד בודאי הוה וז"ב מאד ודוק היטב כי הוא חריף מאד ת"ל. ובזה יש ליישב מ"ש הר"ן דבעיירות המסופקות כל שכבר קראו בי"ד שוב הו"ל בט"ו ספק דרבנן ולקולא ותמה המלמ"ל ממ"ש הר"ן לענין הסיבה דמספק צריך הסיבה בכלם דכיון שעכ"פ א"א שלא למעבד הסיבה דא"כ כל הד' לא ישתה בהסיבה ותרי מיניהו ודאי בעי הסיבה וע"כ צריך הסבה בכלהו וא"כ כאן ג"כ אף דהוה ספק דרבנן צריך לקרות בי"ד וט"ו ע"ש וכבר הארכתי בזה במק"א. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כאן איכא רוב דרוב עיירות הן מוקפות אלא שמקרי אקבע איסורא ולפ"ז כל שכבר קרא בי"ד שוב הוה כמו אכל להראשונה דאף ר"נ מודה וכמ"ש ודוק ולפ"ז עכ"פ לענין איסור מלאכה יש להחמיר אף בזה מיהו בלא"ה בני י"ד אסורין בט"ו וגם לענין משתה ושמחה יש להחמיר ודוק: