שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קצ״א (ב׳)

ע"ד אשר הארכת בענין מטבע אם לא בטל מן התורה והבאת דברי המלמ"ל פ"ז ממעילה שהאריך בזה הוא ואחוזת מרעהו הרב מוהר"י אלפנדרי ז"ל. הנה בחידושי ליו"ד סי' ק' הארכתי בזה. אך כעת מצאתי מקום לענות בו מהא דאמרו בתמורה דף ט"ו ע"ב אלא ה"ט דאין הציבור מתים דהרי שעירי רגלים וראשי חדשים דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודלמא מייתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו שאני ציבור דלא מתו וקשה ניהו דחיישינן שמא מתו אבל מ"מ הא עכ"פ נשאר הרוב עפ"י דרך הטבע וא"כ בטל הנהו זוזי דמרייהו דמתו ברוב הזוזים של הציבור שחיים וקיימים ושפיר לא מקרי חטאת שמתו בעלי' וע"כ דזוזי לא בטלי דמטבע חשוב ולא בטל ודוחק לומר דזה באמת כוונת הש"ס דאין הציבור מתים דהיינו שנשאר הרוב ובטל המעות דמלבד דפשטת הלשון אינו מורה ע"ז אף גם דזה אינו ענין לאין הציבור מתים דזה נוכל לראות בחוש אם נשאר הרוב וגם דלפ"ז מה ראיה מייתי למה שאמר ר"פ ליישב הא דהביאו על עכו"ם שעבדו בימי צדקיהו והא שם להס"ד יש לומר דמיעוטא נשאר כדפריך אח"כ ודלמא מיעוטא הי' ע"ש וע"כ דמעות לא בטל. ואולי יש לומר דהכי פריך דלמא כל המעות שלוקחין של אותן אנשים שמתו אבל גם זה דוחק דסוף סוף כבר נבטל ברוב. אמנם נראה דלפי מה דכתב הר"ן בנדרים דף נ"ב דהיתר בהיתר לא בטל א"כ כל זמן שלא מתו הבעלים הי' היתר בהיתר ולא בטל ואימתי בטל בשעה שמתו וקנו השעירים של רגלים ור"ח וע"ז שפיר חיישינן שמא קנו מכל המעות של אותן שמתו ולא נתבטלו עד הנה וזה דפריך הש"ס ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי והיינו דאותן הזוזים הן של אותן שמתו ולא שייך ביטול. ובזה יש ליישב גם ראיית הרב מוהר"י אלפנדרי מהא דאמרו דהכהנים דורשין מקרא זה לעצמם דכל מנחת כהן כליל והקשה הא שקלי כהנים בטל ברוב שקלי ישראל ע"ש ולפמ"ש יש לומר דהיתר בהיתר לא בטל וא"כ עד הנה לא נתבטל ושמא לוקחין ממעות שלהם הלחם הפנים ולא נתבטל. ובלא"ה יש לומר בישוב הקושיות הנ"ל דבאמת כבר אמרו בביצה דף ל"ח דממונא לא בטל ולפ"ז כל זמן שלא נאסר לא שייך ביטול בממון וא"כ כל עוד שלא לקחו הלחם הפנים וכן טרם שמתו מרייהו דהני זוזי ממונא לא בטל ורק אח"כ כשנאסר יש לומר דממונא בטל ועיין מהרש"א בביצה שם וא"כ שם בחטאת שמתו בעליה שפיר מקשה כיון דלמיתה אזלא א"כ מה מועיל מה שנתבטל אח"כ והוה כמו שהפקירו הבעלים הא אף יורשים אינם מקריבין חטאת אביהם אף שירשו כח אביהם ולמיתה אזלי והיאך יועיל ביטול וז"ב וגם שם בכהנים שפיר אמרו הא מנחת כהן לא נאכל ואי דבטל ברוב הא ממונא לא בטל ורק דממונא דאיסור בטל והיינו משום דנעשה הפקר והא כאן לא שייך הפקר בדבר שהם עצמם אוכלין וז"ב ודו"ק. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית באר שבע בחידושיו להוריות וא"ו שהקשה בהא דאמרו שם מנ"ל לר"פ הא שאין הציבור מתים והקשה למה לא אמר מזה גופא דהרי הביאו על עכו"ם שבימי צדקיהו הא כבר מתו וע"כ שאין חטאת ציבור מתה ע"ש שהאריך והניח בקושיא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם יש לומר כיון דמסיק הש"ס דהי' רוב שפיר בטל דהכהנים הקריבו בשביל הרוב משא"כ התם דהמיעוט עכ"פ מתו ול"מ ביטול ברוב וכמ"ש ודו"ק. אך עדיין קשה דמה ראיה מייתי הש"ס משעירי רגלים ור"ח והא אינו רק ספק דלמא מתו וכדאמרו בהוריות שם בהדיא וגם בתמורה אמר לשון ודלמא וכיון שאינו רק ספק והרי מה שחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא אינו רק הל"מ ובהל"מ ספיקו להקל כמבואר בב"י יו"ד סי' רצ"ד דכל הל"מ ספיקו להקל לשיטת הרמב"ם ועיין בכללי הס"ס למנחת יעקב. ובלא"ה קשה לי דלמה לא נעמידו על חזקת חי כדאמרו בגיטין דף כ"ח דמקריב עליו בחזקת שהוא חי וצ"ע בכ"ז: