שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן י״ט (ב׳)

והנה במ"ש התוס' כ"ה מנ"ל דפטור וא"ל משום חזקה דאין אדם מעיז דא"כ בבנו דמעיז מנ"ל וא"ל מדאיצטרך ע"א דהא אצטריך לטענו בספק וכבר נודע קושית המהר"ם שיף דאיצטריך ע"א למקום שא"י להעיז וכבר כתבתי בזה הרבה. וכעת נראה דהנה צריך ביאור כיון דחזקה אין אדם מעיז איך נאמן ע"א נגד חזקה זו ובפרט נגד חזקה דאתיא מכח סברא וצריך לומר דבאמת אטו דבר ברור הוא דאינו מעיז ויש הרבה בני אדם המעיזים וכמ"ש הרשב"א ורק דעפ"י רוב אינם מעיזים וכאן הע"א מברר המיעוט מתוך הרוב ואומר דזה מן המעיזים וכמ"ש הר"ן בפ"ג דקידושין דנאמן לברר המיעוט מתוך הרוב ומה גם לפמ"ש הגהמי"י ובשו"ת מיימוני לאישות סי' ג' דכל דלפי דברי העד לא היה בזה חזקה נאמן וכאן לפי דברי העד הוא מכת המעיזים. אך עדן צריך ביאור דזה היה שייך אם מברר המיעוט כמו התם אבל כאן הרי נשבע נגד העד וא"כ לא בירר המיעוט מתוך הרוב דהרי כשנשבע שוב הוא בכלל הרוב וא"כ שוב אין מהראוי להאמין ע"א ולפ"ז בשלמא אם גזירת הכתוב הוא דכ"ה פטור ולא בשביל החזקה שייך לומר דע"א נאמן אבל אם מכח החזקה הוא פטור ע"כ דחזקה אלימא הוא ושוב איך נאמן ע"א זהו קושית התוס' וע"ז כתבו דאצטריך היכא דטענו בספק ובאמת כ"ה פטור היכא דאינו מעיז ויש ליישב בזה קושית הגאון מוהר"מ ז"ל הנ"ל מיהו גוף תירוצם אינו נכון לפמ"ש דאכתי קשה היכא נאמן נגד החזקה מיהו יש לומר דכל שטענו בספק לא שייך החזקה דאינו מעיז כיון שהבע"ד א"י ובזה שוב מיושב קושית הגאון הנ"ל: