שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ו (ב׳)

מ"ש להקשות על הא דמביא הטור חו"מ סי' כ"ה בשם הרמ"ה דאם הדיין טעה ולא הספיק תובע ליטול אפוקי מיד הנתבע עד שנתברר שטעה ל"ש הדיוט ל"ש טעה בש"ה ל"ש טעה בד"מ הדר דינא וא"א ז"ל כתב ולא הוה ר"י טעה בש"ה וכו' ויראה מדבריו שאם היה הטעות בש"ה מיד כשפסק הדין אף שלא הוציא מיד המתחייב קם דינא ומה שעשה עשוי ע"ש והש"ך ס"ק כ"ט אות ב' האריך לתמוה על הטור במה שהבין כן בדברי הרא"ש וע"ז תמה מעלתו דמדוע לא הביאו מש"ס כתובות דף צ"ט לא דכ"ע טעה בד"מ הוה ומ"ס הכי הוה מעשה ומ"ס הכי הוה מעשה הרי דלכ"ע כיון דמסתבר לי' כר"ש הו"ל טועה בד"מ. ומעתה גם בהך דריב"י ור"ח אמאי לא יחשב ריב"י כטועה בדבר משנה. הנה כבר העיר כן הרב הגאון בעל המחבר גוא"י סי' צ"ט וכתבתי על הגליון דש"ה דרבי לא נזכר בתחלה שטעמו של ר"ש משום מה כח ב"ד יפה ולכך כשנזכר הוה טועה בד"מ משא"כ כאן דלא נחלקו מתחלה קודם שחידש ר"י ור"ח דינם ולכך לא מקרי ד"מ וז"ב ופשוט. אך מה שאני תמה על הרא"ש והטור והש"ך וכן אא"ז השער אפרים סי' קנ"א והגאון מוהר"ח בקונטרסו והתומים שכלם פלפלו בדברי הרמ"ה והרא"ש אלו ומדוע לא הזכירו הא דהביא הרי"ף ס"פ הכונס ג"כ מעשה כהך דר"י בר"י ור"ח שריב"י צוה לתת לבר זיזא ואח"כ כשנתנו פלגא צוה ר"ח דיתיהבון לבני אריסא וא"ל מרי' דפקדונא כבר הבית פלגא לברי' דבר זיזא וא"ל מה שנתת על פי ב"ד נתת ומה שאתה נותן עפ"י ב"ד נותן ושם משמע דהוה כטועה בש"ה דאמרינן דאף דלא אמיד אימור מציאה מצא ואפ"ה הדר דינא וגם מה שכבר נתן נתן וצע"ג ועיין בהרא"ש בהכונס שם שהזכיר ג"כ הך דירושלמי וצע"ג לפענ"ד וכפי הנראה עיקר טעמו של ר"ח הוא לפי שהיו לו ספק הדין עם מי אי כר"י ב"י או כמו שאמר הוא וע"כ אמר ממונא כל היכא דקיימא תיקום מיהו הא שם הוה פקדון אותו המעות והרי הוא תפסו לשם בני בר זוזא דהא צוהו ריב"י שיחזיקו עבורם ואפ"ה צוה ר"ח לתת לבני האריס ואולי משום ממון המוטל בספק אתי עלה ועכ"פ נדחה פירוש הש"ך שפירש דמיירי דלא קבלו לריב"י מדאתי לר"ח והרי כאן משמע דלאחר מיתת ריב"י באו לדון לפני ר"ח וע"כ הדבר צ"ע: