אשר שאל בדברי הר"ן בביצה דף ל"א במשנה דמביאין עצים מן השדה וכתב הר"ן שרש"י פירש משום מוקצה ואחרים פירשו משום גבוב דהוה כמעמר ומדינא אפילו מפוזר בשדה שרי דגבוב ביו"ט מותר וצורך אכילה חשוב כבקיעת עצים או כהבערה עצמה אלא שבשדה אסרו משום דמחזי כמגבב למחר ע"ש וע"ז שאל דדברי הר"ן סותרים דבדף ל"ג גבי הא דת"ר מגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן הוא ובלבד שלא יעשה צבורין צבורין ופירש הש"ס הטעם דמחזי כמאן דמכניס למחר וליומא אחרינא וכתב הר"ן מדקאמר הטעם דמחזי כמאן דכניס למחר וליומא אוחרא ולא אסרו משום מעמר מכאן ראיה למ"ש הר"י דלא שייך מעמר בדבר שאינו במקום גדילתו ע"ש הרי דבריו סותרין. והנה בראשית ההשקפה השבתי דבאמת בדף ל"א אפשר לומר דשייך מעמר ואין הכרח לומר דלא שייך עימור לכך לא דחה הר"ן דברי אחרים אבל בדף ל"ג שם דאמרי דמחזי כמאן דמכניס למחר ומשמע דאין האיסור משום מעמר רק דהוה כעובדא דחול ואמאי לא אמר משום דמחזי כמעמר כל דמגבב ליומא אוחרא שוב אסור משום מעמר דליומא אוחרא לא שייך להתיר משום מתוך וכמ"ש הר"ן בדף ל"א דמה"ט אסור בשדה וע"כ דלא שייך עימור כלל דאינו במקום גדילתו.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.