שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ד׳)

ובזה מיושב מה ששאל הרב החריף מ' נטע יעקב דום נ"י מלינסק בהא דאמרו כגון שהיו קרובים בנשותיהן והקשה לשיטת הרמב"ם דקרובי אישות אינן רק מדרבנן א"כ שוב מדאורייתא מחזי חזי ויהיו היורשים פטורים ובאמת שז"א כמ"ש לו דאטו עדים הראשונים היו יכולין לפטור עצמם במה שיכלו השנים להעיד דהא מ"מ פסולים מדרבנן והרי לא יעידו אבל לפמ"ש כעת אתי שפיר דהא כשהיו קרובים לא נתכוונו להעיד דהא באמת היו הראשונים ולמה להם להעיד ולכך חייבים הראשונים ודוק היטב. ובמ"ש יתיישב הא דאמרו וכ"ש מלך והוא תמוה דנראה מדברי הרמב"ם דמלך ג"כ מה דאינו מעיד הוא רק מדרבנן וא"כ הוה כמו משחק בקוביא ומה כ"ש הוא ורש"י באמת כתב שמלך פסול מדאורייתא אבל מהרמב"ם לא נראה כן ועיין השיב משה שהאריך בזה בדברים דחוקים ורחוקים ולפמ"ש י"ל דכ"מ דרבנן פסלו למלך בשביל שאינו כבודו ללכת להעיד פשיטא דזה אינו מכוין להעיד כלל ואינו עד מה"ת. ובזה מיושב מה דמקשה ביומא דף ע"ג ממשחק בקוביא ול"פ ממלך משום דמלך ודאי לא מקרי עד משא"כ במשחק בקוביא דמכל מקום מכוין להעיד דיש נ"מ לענין תפיסה וכדומה וע"ז משני דמ"מ לאו בר הגדה הוא ע"ש ודוק. ובמ"ש הרשב"א דיתבייש בפני עד אף שפסול להעיד מזה ראיה למ"ש הרא"ש בתשובה דגם בעדים פסולים ל"ש מגו דהוה מגו במקום עדים והיינו משום דמכל מקום זה אינו רוצה להכחיש אף שהם פסולים וכעין מ"ש הרשב"א ודוק: