שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ב׳)

והנה הדברים תמוהים כמו שתמהו האחרונים דמה זו סברא דהוה גורם לממון דאם יודה יתבייש הלה ועי"ז הוה כגורם ממון וגם לענין תפיסה מה זו סברא דלכך נתחייב בק"ש. אך נראה דהנה לכאורה צריך ביאור בקושית הרשב"א דלמה יתחייב והא לא מחייב ממון ולכאורה מה קושיא דסוף סוף כשהוא אומר משביעך אני שתבא ותעיד שאתה יודע לי עדות והוא כופר ונשבע שא"י לו עדות הרי מה"ת יודע לו עדות וכשהוא כופר ונשבע הרי כופר דבשלמא אם הי' משביע שיעיד לו עדות מועיל י"ל דהלא כל שפסול מדרבנן לא הועיל בעדותו אבל זה משביע שיודע לו עדות ויעיד וכיון שזה נשבע שאין יודע לו עדות הרי נשבע לשקר שבאמת יודע עדות דמה"ת הוה עדות גמור והיא הרגש עצום. וצריך לומר דמזה ראיה למ"ש התוס' בכריתות י"ב דצריך העד שיתכוין להעיד וכל שפסול מדרבנן שוב לא נתכוין להעיד וא"כ אינו יודע עדות כלל ושפיר מקשה הרשב"א וע"ז שפיר כתב הרשב"א דכל דמועיל תפיסה או שזה יתבייש נגד העדים מתכוין להעיד דיש נ"מ בעדותו וא"כ שפיר חייב על שכפר שא"י לו עדות שהרי באמת יודע לו עדות מה"ת ואף דמדרבנן פסול אבל מ"מ עדות יודע וז"ב.