שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן י״ח (ד׳)

אמנם נתיישבתי בזה דתלוי בהנהו טעמי דאם נימא דטעם דשומר שמסר לשומר דחייב משום דאת מהמנת לי' וכמסקנא דרבא שם א"כ כל שיש לו חלק והוא מהימן לי' ל"ש דלא מהימן לי' דהא אי לא הי' מהימן לא מסר לו חלקו ג"כ וכעין מ"ש התוס' ריש ב"ב דכל דיש לו חלק לא שייך הטעם דכ"א ילך ויזיק דהא אית לי' שותפות בגווה אבל אם הטעם משום דאין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר א"כ ניהו שזה רצה אבל האחר אינו רוצה וא"כ בהס"ד דהטעם משום אין רצוני שפיר דמכללא שמיע לי' אבל לפי המסקנא אין ראיה כלל מהנהו גינאי וז"ב: ובזה יש לישב קושית השב יעקב בחו"מ סי' פ' דהקשה בהא דאבעיא לן בב"מ דף צ"ו בבעל בנכסי אשתו אי שואל הוה או ש"ש ופלפל הש"ס דמה נ"מ ולמה לא קאמר דנ"מ באם הבעל מסר לשומר אחר ולפמ"ש בבעל בנכסי אשתו דגם הוא יש לו חלק בזה לא שייך בזה ענין שומר שמסר לשומר ודו"ק כי קצרתי ולא נפניתי כעת לעיין בזה ויש להאריך בכל הסוגיא דשומר שמסר לשומר בזה ודו"ק והנה מ"ש בשותפין לא שייך זאת נראה לפענ"ד להמתיק הדברים דהרי אם השומר נתן חפצי השמירה בתוך חפצים שלו פטור וא"כ מה נ"מ אם החפצים נתן בתוך שלו או שנתן לשומר חפצים שלו ושל חבירו ביחד: