והשבתי דאה"נ אבל לאלומי מלתא דעכ"פ יש לו עדיפות מהכחשה דהוה עדות מוכחשת מכ"ש דיכול להיות דהוו מודו להו ובודאי הוי עכ"פ כהכחשה וראיתי במהר"ם שיף שכ"כ ונהניתי אמנם הקשיתי בהא דאמר ר"נ אוקי תרי בהרי תרי והקשו התוס' לר"ה דס"ל דזו באה בפני עצמה ומעידה ה"נ כיון דאין מכחישין על גוף הלואה אלא אומרים שאין נאמנים דפסולין היו לתכשרי ואמאי לא מגבינן בשטר וכתבו בשם רשב"א דהכא לא מוקמינין ליה אחזקה כדאמר לעיל משום דאי הוה קמן דלמא הוה מודי ע"ש וכאן קשה דאף אם היו מודו לא מהמני דאין חוזרין ומגידין וא"כ למה לא מתכשר ויהיה השטר כשר כיון דאין מכחישין גוף הלואה שוב נאמנים הראשונים ולכאורה רציתי לומר כיון דאם הודו היו מחוייבין לשלם העדים שרצו לחייב אותו ממון ועכ"פ נגד הלקוחות ודאי נאמנים האחרונים וא"כ אתרע השטר אבל זה אינו דהא באמת הלואה היתה ולא רצו להפסיד וגם נגד הלקוחות אין נאמנים האחרונים דאוקמא הראשונים בחזקת כשרות ואין נאמנים לחזור בהם ושפיר גובה מלקוחות. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דאין חוזרין ומגידין הנה מהב"י סי' כ"ט נראה משום דאין נאמנים לעשות עצמם רשעים אבל זה אינו דא"כ באנוסין מחמת נפשות דאין עושין עצמם רשעים למה לא יהי' נאמנים וכבר השיגו על הב"י בזה בישועת יעקב באהע"ז בתשובה לליצק ואני תמה דהב"ש ס"ס קנ"ב כ"כ בהדיא דאין עושין עצמם רשעים למה לא יהי' נאמנים ולא הזכיר מדברי הב"י יעו"ש.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.