שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ד (ד׳)

וזה אשר חדשתי בחג השבועות העבר הנה במ"ש למעלה על דברת היש"ש לענין טלטול הנה גוף קושית היש"ש אמרתי בחפזי דל"ק דבאמת שאני ספק מוכן דאינו אסור רק משום דהוה דבר שיש לו מתירין וכדאמר רב אשי בביצה דף ד' וכבר הורנו הצל"ח דבטלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין דיכול לטלטל היום ומחר ולכך מותר לטלטל משא"כ במחובר דודאי אסור גם בטלטול אסור וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בצל"ח בביצה דף כ"ד שם שכתב ליישב קושיית היש"ש שהקשה דמה נ"מ בין שאסור משום מחובר והא בלא"ה אסור משום ספק מוכן וכתב דנ"מ לענין טלטול ומהתימה דא"כ למה לא הרגיש ליישב קושית היש"ש על הרי"ף בזה ודו"ק. ומ"ש למעלה בישוב קושית הש"ך על הש"ע דלמה לא הביאו ראיה מהך דביצה דאמרו דספק טריפה הו"ל דבר שאל"מ וגם קושית הצ"ץ על הרשב"א דממנ"פ מותר אמרתי בזה דהנה במ"ש הרשב"א דאין לו דין יש לו מתירין דאין המתיר עתיד לבא והקשיתי דאכתי לא שייך ביטול ברוב דהא כל הטעם דבטל ברוב כתב הרא"ש הובא בב"י סי' ק"י משום דהאיסור נהפך להיות היתר ולפ"ז זה דוקא כשהאיסור בעצמו נתבטל ברוב שייך לומר דהאיסור נהפך להיות היתר אבל כאן הספק טריפה הוא באיסור כמו שהי' דהרי לא נתבטלה רק שהביצה נתערבה ואיך שייך לומר דנהפך להיות היתר הא הביצה נסתעף מצד הספק טריפה וכיון דהספק טריפה הוא בעין שוב הביצה הנשארת באיסורו וגדולה מזו מצינו שהגאוני בתראי במעשה שפירש חציו של בהמה בטל ברוב ונחלקו בזה כל גדולים דא"י להתיר מה שנשאר וע"כ גם החציו השניה אסור דאיך אפשר שזה מותר וזה אסור ואף להמתירים הוא בגוף הבהמה שמה שכבר נתערב נתבטל אבל כאן שגוף הספק טריפה נשאר באיסור איך אפשר להתיר הביצה והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה דהרשב"א לשיטתו שכתב דלכך בטל דעל כל אחת ואחת בפ"ע אמרינן דהוא מן הרוב וביאור הדברים דבאמת כל דאינו ספק השקול אינו מקרי ספק כמבואר בסי' ק"י בכללי הספיקות ולפ"ז כל דיש רוב כנגדו אינו עכ"פ ספק השקול ולכך מותר ולפ"ז בדבר דיש לו מתירין דלא אזלינן בתר הרוב שוב אף שאינו ספק השקול מ"מ לא עדיף מאילו היה רוב ומיעוט דלא אזלינן בתר רוב ושוב אינו בטל ולפ"ז שפיר כתב הרשב"א דה"א דיהיה דבר שיש לו מתירין ול"ק קושית הצ"ץ דממנ"פ מותר דזה אינו דבאמת ביטול ברוב לא שייך כאן וכמ"ש דכיון דהספק טריפה עודנה בפ"ע ולא שייך ביטול ורק דלא הוה ספק השקול וכיון דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר הרוב לא אכפת לן אף שיש רוב נגדו וכמ"ש לזה הוצרך הרשב"א לחדש משום דאינו ברור שהמתיר יבא. אמנם גוף הסברא דבדבר שיש לו מתירין לא מקרי ספק השקול נראה לי דיצא לו להרשב"א מהך דרב אשי שחידש דבספק דרבנן לא אזלינן להקל וכ"כ קושית המ"י דלטעם הר"ן דמקרי מב"מ ושניהם היתר זה לא שייך בספק. אמנם לפמ"ש יש לומר דאף דבדרבנן ספק להקל היינו כשיש ספק השקול אבל בדבר שיש לו מתירין דל"מ ספק השקול כל שיש מיעוט עכ"פ איסור גם ספק דרבנן להחמיר דלא מקרי ספק השקול וא"כ זהו לפי המסקנא אבל טרם שחידש רב אשי זאת שוב אמרינן דגם בדשיל"מ אזלינן בתר רובא ולא מקרי ספק השקול וא"כ שוב יקשה קושית הצ"ץ דממ"נ מותר ולא מקרי דבר שיש לו מתירין וא"כ שפיר אמרו דספק טריפה לא הוה דבר שיל"מ ומטעם של הצ"ץ ודוק.