שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קע״ג (ב׳)

ואמר אבי מורי ז"ל דתמוה דהא כבר ידע מזה דמרבה עליהן עצים מוכנים והיינו דבטל ברוב וא"כ מאי מקשה הא קא מהפך באיסורא קא מהפך הא בהיתירא קא מהפך דבטל ברוב ודקארי לה מה קארי לה ואמר הוא דהנה המ"א חידש בסי' תק"ט דשמוש מותר במוקצה בשביל אוכל נפש אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו וכ"כ המהרש"א דף ל"ג ולפ"ז הא במשא ל"ש ביטול ברוב וא"כ שפיר פריך הא קא מהפך באיסורא וע"ז משני דאם יאכל יהיה בטל ברוב ושוב מותר להשתמש דהרי לאכל ג"כ מותר ודפח"ח אף שיש לפקפק קצת ולפענ"ד נראה דהדבר תלוי במה שנחלקו הרשב"א והרא"ש ביבש ביבש דהרשב"א ס"ל דלכך מותר דעל כל אחד אני אומר דהוא מותר והרא"ש כתב דנהפך האיסור להיות מותר ולפ"ז לשיטת הרשב"א שוב מהפך באיסורא דהרי הוה טומאת משא דהרי האיסור והיתר ביחד ואי אפשר לומר על כל אחד שהוא מותר דעכ"פ ביחד אסור וע"ז חידש דכל שבטל ברוב ונהפך האיסור להיות היתר ומותר ודו"ק. והנה לפמ"ש צריך ביאור הך דטומאת משא דלשיטת הרא"ש דהאיסור נהפך להיות היתר א"כ גם בטומאת משא נמי שייך זאת דהטומאה נטהר כשהוא ברוב ואולי לגבי טומאה לא שייך זאת. אמנם לדברי הרא"ש הנ"ל מובן מ"ש המרדכי דכל דבר שתחלת ביאתו בתערובות לא שייך ביטול ולדברי הרא"ש אתי שפיר דלשיטת הרא"ש האיסור נהפך להיות היתר וזה שייך בדבר שנפל במקרה שנתערב איסור בהיתר אבל בדבר שכן הוא בטבע הבריאה כמו דם ורוק ואיך אפשר לומר דנהפך להיות היתר והא באמת הטבע הוא שזה דם ואיך נהפך להיות רוק ובטבע יסד הקב"ה שזה יהיה דם. ובזה נסתר מה שחידש הנוב"י דדוקא ברוב לא בטל אבל בששים בטל אף שבא לעולם בתערובות ולפמ"ש איך אפשר לומר דנשתנה טבע הבריאה והא הבריאה היתה כן שזה חלב וזה בשר וכדומה וז"ב ופשוט וגם לשיטת הרשב"א דעל כל אחד אומר שזה מותר כל שבא בתערובות הרי נקבע זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וז"ב כשמש: