שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן י״ז (ב׳)

ונשאלתי הא ע"י ספסרא שרי כדאמרו בע"ז דף י"ד רב אדא שרא לזבוני חמרא ע"י ספסרא וא"כ משכחת לה דלזבין ע"י ספסרא ויפה הקשה ואין לומר רק דטרם שחידש רב אדא זאת הוה אסור ורבי לא ידע מהאי דשרי רב אדא וזה דוחק. אמנם בהא דשרא רב אדא ע"י ספסרא יש מחלוקת בפירושו רש"י והרמב"ם פ"כ משבת וכן הברטנורא מפרשו ע"י סרסור אבל הטור הבין מהרא"ש דרק ע"י סרסור דקונה ומרויח לאלתר הוא דשרי ולא ע"י ספסר ועיין בב"י יו"ד סי' קנ"א. ובאמת שלפענ"ד אף שפירוש הרא"ש נראה נכון שכן מבואר בב"מ דף מ"ב דסרסור קונה ומזבין מיד להרויח אבל צ"ע דבש"ס אמרו אי משום שאלה ושכירות כיון דלאו דידיה לא מוגיר ולא משאיל ולדברי הרא"ש הא דידיה הוא שהרי קנהו והרא"ש כתב כיון שקונה להרוויח מיד לא מוגיר ולא משאיל אבל בש"ס מבואר דלאו דידיה הוא וגם הא דאמרו עוד משום דלא תמצא בי' מומא הוא תימה כיון דקנה ואם ימכור לאחר וכשימצא בו מום לא ירצה בו וצריך להחזיר המעות וא"כ למה לא יבדוק בעצמו שלא יהיה מום ובשלמא סרסור זה אינו קונה רק מוכר וכשימצא הקונה מום יחזור למוכר א"כ ל"צ לבדוק אבל אם קונה תיכף שוב צריך לבדוק ועוד קשה לפמ"ש התוס' בשם רבינו ברוך ד"ה אימר דדוקא אם קונה הסוס לעצמו ומוכרה כשנמלך הוא דהתירו משום שלא יהי' לו פסידא אבל לקנות כדי להרוויח לא שרי דלא יקחם ולא יפסיד בהם וכ"כ הטור בשם סה"ת והוא רבינו ברוך הנ"ל א"כ א"א לפרש דספסרא היינו שקונה כדי להרוויח דא"כ אסור לקנות ע"כ דזה אינו רק סרסור בעלמא ואינו קונה רק שסרסר לעכו"ם וא"כ קשה על הטור שהביא דברי סה"ת וזה סותר לפירוש הרא"ש וצ"ע והרא"ש לא הביא דברי הסה"ת הנ"ל והנה הרמב"ם פ"כ משבת כתב דאין לחוש לשאלה ושכירות דלא מושיל ולא מוגיר והשמיט הטעם דל"ש נסיוני וגם השמיט דלא יגלי מומא וצ"ע. ובאמת בהנך כודנייתא דרבי ל"ש דנגלי בהו מומא בודאי הי' בלי מום ואפשר דלכך היה אסור למכור ע"י ספסרא אבל כ"ז צ"ע: