שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קס״ז (ב׳)

ומצאתי בספר עץ הדעת על כתובות שנדפס מחדש שהקשה קושיא זו והניח בקושיא ולפענ"ד כמ"ש ודו"ק. עוד נראה לי בישוב קושיא הלז דהנה לכאורה קשה מה דאמר אביי זר שאכל תרומה משום דקלב"מ והרי קי"ל דעל הנאת גרונו חייב דהיינו בין החניכיים כר' יוחנן סוף פרק גיד הנשה וכן פסק הרמב"ם פי"ד ממאכלות אסורות. ודברי המגיה בכ"מ שם הוא תימא כמ"ש בגליון הרמב"ם וא"כ הרי מיתה ודאי לא חייב עד דבלע כדאמרו מתחייב בנפשו ל"ה עד דבלע והיינו דמיתה לא מחייב עד שיבלע במיעיו וא"כ לא בא כאחת דכבר כשבא בין החניכיים חייב ממון טרם שהגיע זמן המיתה וצ"ל כיון דיכול לאהדורי עדיין לא קנה ולא נתחייב בתשלומין עד דבלע. ולפ"ז זהו דפריך כיון דבשעת הגבהה קני וא"כ שוב הו"ל חיוב ממון בא דא"ל דכל שיכול להחזירו לא קנה דזה אינו דהקנין כבר בא מקודם בשעת הגבהה ומה דהוקרה אח"כ בא כבר קודם שבלע והקנין כבר היה וא"כ לא בא כאחת וז"ב. ודע דבש"ס דילן אמרו דלעיסה לא הוה כבולע כל דיכול לאהדורי ובירושלמי בפ"ח דתרומות אמרו דלעיסה הוי כבולע ע"ש ואף לענין יוה"כ חייב בשעת לעיסה אף שלא בלע וצ"ע. והנה במה שהבאתי בשם הרש"ל לענין יאוש הנה הרש"ל אתי עלה משום דלא עשו תקנת השבים בזה. ובאמת לפענ"ד ל"צ לזה כיון דיאוש קני עכ"פ מדרבנן ושוב לא הוה ברשות הנגזל ולא חייב על מה שנתייקר דל"ש הטעם דעדן ברשותא דנגזל קאי דז"א דכבר קני ביאוש ויצא מרשות הנגזל וצ"ע: