והנה כוונתי בזה לדעת רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שכתב ג"כ סברא זו אמנם מה דתמוה לי דהרי ספק טומאה ברה"ר למדו בתוספתא וכ"כ הרמב"ם פט"ז מאבות הטומאות ה"א דלמדו מפסח דדוחה טומאה ודאית ק"ו לספק טומאה וכתב הרמב"ם דהרי ספק אינו רק מדבריהם והרי שם למדו מקדשים ובקדשים לא הוה משמרת תרומתי ואיך דחה ספק טומאה ברה"ר ואף דודאי טומאה דוחה בצבור היינו משום דהתורה גזרה שיעשה בטומאה אבל מנין לנו בכל ספק טומאה שידחה בציבור והא בעי משומר ואף דיש לדחוק דכיון דודאי דוחה בציבור מכ"ש ספק אכתי קשה דא"כ חזינן דגם בקדשים דוחה ספק טומאה והרי בעי משומר וע"כ דלא משגיחין בזה ועכ"פ יש להרוויח בזה מה שהקשו כל הקדמונים דאיך למדו בחולין דף י"א דאזלינן בתר רוב מרישא של עולה וכדומה והרי ספק דוחה ולפמ"ש אתי שפיר דבקרבן דבעי שימור לא מועיל ספק וכמ"ש הרמב"ן אמנם אכתי קשה בהא דאמרו יקרבו כל הראשים והיאך יקרבו וגם כל הזבחים שנתערבו דמה"ת הי' קריבה והרי צריך שיהיה משומר ואפילו רוב לא מועיל דרוב הוה ספק כמ"ש השטה מקובצת ב"מ דף פ"ז בשם הר"ש מפליזא והרי כל דצריך שיהיה ברי אפילו רוב מועיל וצע"ג:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קס״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.