שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קס״א (ד׳)

והנה לכאורה קשה דהרי כל גט שלא נמסר בזמן הכתיבה יש חשש משום זנות ומשום פירי ורק דקלא אית לי' ואין תקנה רק ע"י שליח כמבואר בגיטין דף י"ז ובטוש"ע סימן קכ"ז. ולפ"ז כאן שהבעל טוען לפקדון ושוב לית ליה קלא דהא היה יכול לטעון לפקדון דהמניה להשליש אבל לית ליה קלא וצ"ל דכל דהמני' להשליש שוב יוצא הקול דלא יוכל לערער ולא יהי' נאמן לטעון לפקדון ודוק. והנה בהא דאמרו בבעל אומר לגירושין וכן השליש והאשה אומרת נתן לי ואבד דאין דבר שבערוה פחות משנים ומקשה ולימא חזקה שליח עושה שליחתו ומשני ה"מ לחומרא אבל לקולא לא. וקשה לי טובא דהא כל הטעם דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שיש הודאת בע"ד הוא מטעם דמחייבי לאחריני וכבר הבאתי דברי התוס' בגיטין דף ד' דבגט מחייבי לאחריני שנאסרה לכהן ולפ"ז כיון דלחומרא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וגרשה שוב עכ"פ ריח הגט הוה וכל דנאסרה לכהן שוב לא מחייבי לאחריני ויהיו נאמנים בתורת הודאת בע"ד והיא קושיא נפלאה לפענ"ד. ובדוחק י"ל כיון דטענת נתן לי ואבד הוא טענה גרוע דאבידה ל"ש ולמה לא שמרה הגט והרי אף בממון טענת אבידה ל"ש ושוב אף בלי דבר ערוה טענת אבידה ל"ש ואינה נאמנת. ומה דאמר ר' יוחנן הוה דבר שבערוה משום דאי לא הי' דבר שבערוה לא היו חוששין כלל כל דהבעל והשליש והאשה טוענין שנתגרשה למה לא יהיו נאמנים ולא טענינן כלל היאך הוא הגט רק שהוא דבר שבערוה וצריך עדים והיא טוענת שנתן לי ואבד לזה אינה נאמנת דטענה גרוע היא. ובזה נלפענ"ד הא דפריך ולהמנה לדידה מדרב המנונא והקשה בט"ג דהא חזקה דאין אשה מעיזה הוא דוקא בדבר שהבעל יכול להכחישה אינה מעיזה פניה בפני בעלה וכאן אין הבעל יכול להכחיש דהוא לא ידע אם קבלה ולא שייך החזקה והניח בקושיא ולפמ"ש יש לומר דכאן בודאי שייך החזקה דהא היא טוענת טענה גרוע דאבידה ל"ש ואף בממון אין נאמן בטענת אבידה ושוב לא תוכל להעיז אף שאין הבעל יודע דדוקא בטענה טובה הוא דצריך הכחשת הבעל אבל בטענה גרוע ודאי לא תוכל להעיז ושפיר נאמנת ודוק היטב. והנה לפמ"ש לעיל דהשליש אינו נאמן אף לשיטת הרמב"ם דאף שהקרעים בידו אינו נאמן א"כ קשה מאי פריך קרע למה לי והא שפיר אצטריך דאל"ה לא הי' צריך לעידי אמירה הא השליש נאמן כל שלא נקרע. אך נראה דלפמ"ש התוס' ד"ה ר"א דמיירי שהביא גט בלי עדים חתומים וא"כ שוב לא נאמן השליש דל"ש המני' כלל דהרי כל עוד שאין עדים חתומים בו הוה חספא רק שיכול למסור בפני עדים אבל עידי מסירה לא יאמינו לו כל עוד שלא יהיו עידי אמירה ואין עדים על צווי לכתוב ודלמא באשפה מצאן וא"כ שפיר יקשה קרע למה לי ודו"ק דבזה מיושב מה דנטר הש"ס עד השתא והקשה קרע למה לי ולא מקשה על המשנה קרע למה לי ולפמ"ש דוקא הוא ע"ז מקשה קרע למה לי וכמ"ש ודוק כ"ז כתבתי מבלי עיון בספרים וד' יאיר עיני: