שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קס״א (ב׳)

והנה בהא דאמר ר"ח דהשליש מהימן דהא המניה התוס' כתבו דא"ל דנאמן השליש מתורת מגו דאי בעי עביד ומסרו לאשה דזה אינו דהאשה לא תרצה לקבלו כיון דבעלה אומר לפקדון והקשה המחנה אפרים דא"כ מה הקשו בתוס' על השליח דאומר בפ"נ דאכתי לא הועילו דיכול לערער ולומר לפקדון דהא שם שייך דנאמן במיגו דא"ל דלא שייך מגו דהאשה לא תרצה לקבל דזה דוקא כשהבעל בפנינו וטוען לפקדון אבל כ"ז שאינו לפנינו נאמן במגו ע"ש. ולפענ"ד נראה דלכאורה צריך ביאור דאיך שייך שיהיה נאמן במגו דהרי התוס' הקשו דלמה עדי הזמה חידוש יהיו נאמנים במגו דפסלו בגזלנותא וכתבו הרמב"ן ורשב"א דלא שייך מגו דעדים צריכים להיות נאמנים בדבורם דעפ"י שנים יקום דבר כתיב ולא עפ"י מגו ע"ש ולפ"ז מכ"ש בגט דאף הודאת האיש והאשה לא מועיל ובעי עדים א"כ מה שייך מגו הא הוה עדות דבר ובעי שיהי' נאמן מכח דיבור ולא מכח מגו. ובאמת שהדבר תמוה דהרי בד"מ מועיל הודאת בע"ד ולא אברי סהדי אלא לשקרא ואפ"ה צריכין להיות נאמנים מכח דבורם ולא מכח מגו מכ"ש בגט דצריך עדים ול"מ הודאתם מכ"ש דל"ש מיגו. אמנם נראה דכל הטעם דצריך עדים משום דקמחייבה לאחריני כדאמרו בקדושין דף ס"ה וכתבו התוס' בגיטין דף ד' דבגיטין הוה חיוב לאחריני דבגירושין אסר לה על כהן ולפ"ז שפיר נאמן השליש במגו וא"ל דלא שייך מיגו כל דבעי עדים דזה אינו דכיון דהמניה ואימסר לה הגט הי' עכ"פ ריח הגט דהא השליש טוען דלגירושין ניתן ואף דהבעל טוען לפקדון מ"מ עכ"פ לכהן ודאי נאסרת דמידי ריח הגט לא יצא ושוב נאמן השליש מכח מגו וז"ב בקושית התוס'.