שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ט״ז (ד׳)

והנה החתם סופר תירץ כיון שנדחה שבת לגבי חיתוך וקיל איסור שבת שוב גם בפריעה קיל ודחי שבת אבל כרת י"ל דבאמת אינו חייב כרת על הפריעה ע"ש והביא ראיה מהא דאמרו בשבת דף קל"ז סיפא ניתנה שבת לדחות והנה זה אין ראיה דקיל רק דטרוד בדבר מצוה כמ"ש בספר בן יהודה סי' כ"ט. אך לפענ"ד נראה ראיה דהרי הרמב"ן כתב גבי מים חמין קודם מילה כיון שלאחר המילה ודאי יכול לחמם דהוה סכנה ה"ה מקודם וכ"כ לגבי תלישת שער קודם שחיטה כיון דלאחר שחיטה יכולין לתלש ה"ה מקודם הרי חזינן כל דלאח"כ נדחה שבת מותר קודם מכ"ש להיפך כל דכבר נדחה שבת לגבי חיתוך ניתן לדחות אח"כ ואף דיש לדחות דשם לאחר שחיטה ביו"ט הותרה לכך נדחה מקודם ג"כ משא"כ כאן אבל ז"א דהרי לגבי חמין אחר המילה ג"כ אינו אלא דחי'. מיהו יש לומר דשאני כאן דלגבי חיתוך הותרה שבת משא"כ לגבי פריעה ואולי תלוי בהך דנחלקו בזבחים דף ל"ב אי אמרינן הואיל והותרה הותרה או דוקא דיחוי הוא דאמרינן הואיל ונדחה נדחה ודו"ק היטב. והנה ראיתי בבן יהודה שם שהביא קושיא על הרמ"א שכתב בסימן רס"ב דאם מל תוך ח' יצא דאמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכאן אמרה תורה ביום השמיני ימול וא"כ ביטל מ"ע והאריך שם והנה מ"ש כל דכעת לא עבר אף שיגיע הזמן אח"כ ולא יוכל לקיים מ"מ ל"ש כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד הנה בסוכה דף כ"ח אמרו דל"ש העוסק במצוה דעי"ז לא יקיים אח"כ פסח ע"ש. אך בגוף הקושיא לפענ"ד ל"ק דיש לומר דבאמת התורה חס על הילד שלא יחלש מהמילה ולכך קבעה בשמיני שיתחזק כחו קצת או מטעם שיראה פני המטרונא והיינו שיעבור עליו השבת כמבואר במדרש אבל אם עבר ומל קודם עשה מצוה ואדרבה זריזין מקדימין למצות. וגם נראה דלא שייך אי עביד לא מהני כל דעושה מצוה וע"כ לא אמרו כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד רק בלא קיים מצוה ועיין מלמ"ל פ"י מטומאת צרעת כעין זה ועיין בשבת קל"ז דאמר שם ר"א סבר כע"ז מה ע"ז דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני וחייב ה"נ לא שנא ור' יהושע סבר התם לא טריד בדבר מצוה הכא טריד בדבר מצוה ומבואר שם דכל דטרוד במצוה ל"ש אי עביד לא מהני ודו"ק היטב: