והנה הרב החריף מ' מאיר בראם נ"י אמר דלפמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים דלכך מברך להדליק ולא בעל משום דהמצוה היא בשיהוי א"כ מזה ראיה דהדלקה עושה מצוה וצריך שיהוי והמצוה נמשכת והולכת אבל אם הנחה עושה מצוה לא שייך שיהוי דכל שהניחה במקומה סגי א"כ למה מברך בעל. והנה אף שדבר חכמה אמר אבל הדבר אינו נכון דאיך אפשר דהנחה סגי והא בעי הדלקה וצריך שידלק שיעור והמצוה נמשכת דזה לא יכחיש אדם ומ"ש נכון ודו"ק. והנה בהא דאמרו הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום קשיא לי דלמה לא עשה ולא כלום והא מחשבה הניכרת מתוך מעשה יש להם כדאמרו בחולין דף י"ב ובין לרש"י ולתוס' בהא דהדליקו ועשו מעשה הדלקה א"כ מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם למה לא יצא וצ"ל דמכל מקום הוא לא עשה המצוה דאין שליחות לחש"ו וא"כ הוא לא קיים המצוה ובשלמא אם הנחה עושה מצוה א"כ מה שהניח במקומה עשה המצוה ולא אכפת לן במה שהדליק חש"ו אבל אי הדלקה עושה מצוה לא עשה הוא ולא כלום. עוד נראה לי דבר חדש במה דאמר אי הדלקה עושה המצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין וכ"כ דאי אפשר לומר דהדלקה אינה מצוה כ"כ והרי בלי הדלקה אינו כלום וליכא שום היכר לנר חנוכה אך לפענ"ד נראה דהנה מה דאסור להדליק מנר לנר נראה דהנה נר חנוכה אסור להשתמש לאורה ופירש"י שיהיה ניכר שהוא נר מצוה והר"ן פירש כמו במנורה ולפ"ז לכך הסברא דאסור להדליק מנר לנר דהוה ביזוי מצוה דהא צריך להכיר שהוא נר מצוה ואסור להשתמש בה וגם זה מה שמשתמש ומדליק ממנה ג"כ איכא איסור וגרע מזה דמבזה המצוה ולפ"ז נראה לי אי נימא דהדלקה עושה מצוה א"כ כל שהדליק כבר עשה המצוה הוה כעין דאמרו לענין מעילה וכדומה דכל שכבר עשה המצוה מותר להנות וכדאמרו אין לך דבר שנעשית מצותה ומועלין בה ה"נ כאן כל שכבר הדליק ונעשית המצוה מותר להדליק ממנו ול"ש דאסור להשתמש ממנו דהא כבר נעשה המצוה אבל אי הנחה עושה מצוה א"כ לא נעשה המצוה בהדלקה וצריך להניחה במקומה ולא נגמר המצוה. איברא דא"כ למה אסור להשתמש לאורה והא כבר נגמרה המצוה מיהו יש לומר כיון שצריך שתדלק השיעור א"כ לא נעשה המצוה במה שהדליק לבד אבל מה שמדליק מנר לנר הרי אדרבה רוצה לעשות המצוה בשלימות ולא שייך בזה דאסור להשתמש לאורה דאדרבא כשמדליק עוד נר הרי עשה המצוה בשלימות ומכל מקום נגמר המצוה לענין זה שלא אכפת לן במה שהדליק דזה הנר כבר נעשה המצוה ומה שצריך להדליק כשיעור בזה לא מבטל במה שמדליק מנר לנר וז"ב.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״נ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.