שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קמ״ז (ד׳)

והנה מ"ש לעיל דדוקא בפועל דאומן קונה בשבח כלי הוא דאסור לו. הנה זה לשיטת הראב"ד אבל הרמב"ם כתב סתם הרואה כלאים בכרם הרי זה אסור בהנאתן וכל אדם מותר בו הנה גם באחר אסור לו ובאמת הכ"מ נדחק שם בה"ט וע"ש בהלכה כ"א. אמנם לפענ"ד דוקא בכלאים דהמקיים כלאים בכרם עובר וא"כ כל ישראל מצווים לעקר הכלאים וא"כ הוה בזה עכ"פ שייכות לכל אדם בזה והוה קצת כשותף דעכ"פ לדידיה אסור אבל בשאר דברים אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו בשום אופן ואף לדידיה מותר ועיין פ"ב מכלאים הט"ז ושם משמע דכל ישראל מצווים לעקור כלאים אף בכרם חבירו וא"כ הוה קצת שייכות לכל אדם ועכ"פ לדידיה נאסר ואולי מצד קנס ועכ"פ זה דוקא בכלאים ולא בשאר דברים וז"ב ודו"ק. והנה בגוף קושית הקצה"ח הנ"ל דהיאך משכחת לה הכשר בקדשים דהא אין להם בעלים ולפענ"ד נראה דהרי רש"י פירש בהא דאמרו כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ופירש"י בחולין דף ל"ז כיון דשלמים עורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנהר סמוך לשחיטתן שיהיו נוחין להפשיט כדאמרו בביצה דף מ"ם דאורח ארעא לאשקויי משום סרכא דמשכא ע"ש וכיון דעורן לבעלים א"כ שפיר הוכשר ברצון הבעלים בשביל העור וכיון דנופל מן העור על הבשר הרי הוכשר ברצון בעלים דהרי יודע דמשקה טופח עלי' וא"כ שפיר הוכשר איברא דעדיין קשה למה נקט זבחי שלמים דהרי גם בשאר קדשים עורותיהן לכהנים כדאמרו בזבחים דף ק"ג וא"כ הכהנים הם הבעלים וניחא להו ואולי יש לומר כיון דהוא של כל הבית אב לא נודעו הבעלים ולא ניכרו לא מקרי ניחא להו. ובזה נראה לכאורה ראי' ברורה דלא כפירוש הרי"ף דסירכא דמשכא היינו בשביל הסירכות ועיין ש"ך סי' ל"ט דהרי לפ"ז שוב ל"ש ניחותא דבעלים דהעור לא צריך מים רק בשביל הסרכות ושוב אין להם בעלים ולכאורה רציתי לומר כיון דאם נמצא פסול בבהמה עורות נשרפים ולא זכו הכהנים שוב ניחא להו בשביל העור אבל זה אינו דמלבד דיקשה למה נקט זבחי שלמים הא בקדשים דעורותיהם לכהנים נשרפים העורות כמבואר בזבחים שם ואדרבא בשלמים ודאי אינו נשרף אף גם דאם יפסל ע"כ צריך להביא קרבן אחר הכשר ויהי' העורות לכהנים וע"כ מוכח כפירש"י. אמנם נראה דהנה בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ס"ז האריך שם להשואל ששאל אם טריפות נוהג במוקדשין ואם סרכיה אסור והאריך שם דל"מ בשלמים דיש חלק לבעלים פשיטא דטריפות אסור מצד חלק הבעלים אלא גם במוקדשין דכלו כליל אסור טריפות וסירכות מן התורה ע"ש. אמנם בדיקת הריאה אינו רק מדרבנן דחששו למיעוט המצוי ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד לחלק כיון דאינו רק חשש מדרבנן ושיטת רש"י דא"צ לבדוק כלל דאתמול אכלנו מחלבה רק דדעת רוב פוסקים דמדרבנן צריך לבדוק בזה נראה דלמ"ד אין גוזרין גזירות במקדש כדאמרו בזבחים דף ע"ט ע"ב ע"ש ולפ"ז יש לומר דבמוקדשין לא חשו והלכו בתר רוב אף דהוא מיעוט המצוי. ולפ"ז יש לחלק דבשלמים דיש חלק הבעלים בזה ודאי צריך בדיקה בשביל הסרכות וא"כ ניחא להם שיהיה עובר בנהר ויהי' מופשט הסרכות מהם אבל בקדשים שהן לגבוה במקדש לא גזרו והרי לא גזרו על שבות במקדש ולכך נקט זבחי שלמים.