שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קמ״ג (ב׳)

הנה מה שהראה לי מ"ש הגאון מוהרח"כ ז"ל להקשות על התוס' ביבמות דף ע"ג ע"ב מ"ש בד"ה משא"כ במעשר שהקשו דלילף מעשר מבכורים שיתחייב מיתה האוכלו בטומאת הגוף וכתבו דנלמד מדכתבה בתרומה ומתו בו ולא במעשר וע"ז תמה דנעלם מהם ש"ס מפורש בזבחים דף מ"ג ע"ב אלו נאמרה טומאת שרץ ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה ומדקלות על החמורות במיתה חמורות על הקלות נמי במיתה לכך נכתב חמורות הרי דמבואר דבמעשר אינו במיתה והנה עמדתי משתומם שאיך התוס' לא הרגישו בזה ואחת דבר הגאון ז"ל ושתים זו שמענו שגם על תירוץ התוס' קשה דא"כ דיכול לדרוש מבו דאינו במיתה היאך ס"ד דחמורות על הקלות במיתה. ומה שנראה לי בזה דלכאורה קשה בהא דאמרו בזבחים דס"ד דחמורות על הקלות במיתה ולכך נאמר חמורות דהא יש לומר לעולם דהוא במיתה ומה דכתיב חמורות דאינו רק בלאו ואצטריך דהנה קיי"ל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי מיתה כמבואר פי"ז מסנהדרין ה"ז וא"כ אצטריך קרא כדי שנדע שנפטר ממיתה כשלקה שאל"כ לא ידענו שילקה וניהו דנדע שהוא במיתה מדקלות על החמורות אבל מכל מקום שיפטר ע"י המלקות מה שלא כתיב בפירוש זה בודאי אינו סברא דניהו דנימא דביד"ש עונשין מן הדין אבל שיפטר עי"ז ממיתה זה לא מצינו והיא קושיא גדולה לפענ"ד אמנם באמת לפמ"ש התוס' דמתו בו כי יחללוהו בו למעט מעשר א"כ אתי שפיר דשפיר כתיב חמורות בלאו וא"ש. והנה לכאורה צ"ב קושית התוס' דנילף מעשר מבכורים והא בכורים גופא לא ידענו רק דאתקש לתרומה דכתיב ותרומת ידך אלו הביכורים וא"כ הו"ל דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש ואולי כיון דכתיב ותרומת ידך א"כ שם תרומה היא וכעין דאמרו במנחות דף פ"ב ובתרבוצא אמרו וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בכללא אתמר פסח כולה חדא מלתא היא. והנה הגאון הנ"ל הקשה על הך דמנחות הנ"ל ממ"ש התוס' בזבחים דף מ"ח ע"ב ד"ה מה להלן שכתבו דל"ח למד בהיקש כיון דאי לאו היקישא מוקמינן ליה בכל דבר ולא אתא היקישא אלא למימר דלא איירי אלא בדבר שיש בו כרת ע"ש וה"ה כאן דאי לאו הקישא היא בא גם בחובה א"כ ל"ח דבר הלמד בהיקש והיא קושיא חמורה ולפענ"ד נראה לי דהנה סברת התוס' דלא שייך לומר דהוה למד בהיקש היכא דההיקש מגרע ממה שהיה מצד הסברא א"כ אינו למד מהיקש אדרבא זה למד ע"ז המקיש מלמד על ההיקש אבל ההיקש אינו למד מהמקיש וז"ב ולפ"ז שם דהיקש אי אפשר רק בחולין א"כ המיקש למד מהמקיש וע"ז קאמר ר"ע דאין למדין אפשר משא"א ור"א ס"ל דלמדין וא"כ שוב אדרבא למד המיקש מהמקיש ושפיר אין למדין דבר הלמד מהיקש כנלפענ"ד: