שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קל״ה (ד׳)

והנה בהא דפריך ותזבין כתובתה בטוה"נ ותתן לי' קשיא לי והסכת ושמע דהנה הש"ך בסי' קט"ו חידש דבכתובה לא משתעבד דאקני והתומים והקצה"ח השיגו דודאי משתעבד וכ"כ בגליון הש"ע בהגהותיי וכעת נראה לי דכאן דאקני משתעבד לכתובה אף בלא כתב ועמוד והתבונן עפמ"ש התוס' בבכורות דף מ"ט לענין פדיון הבן אף שלא כתב דאקני משום דכל שעתא ושעתא רכיב עלי' חיוב חדש דהרי מחויב לפדות עצמו ועיין בקצה"ח סימן מ"ג שביאר הדברים היטב ולפ"ז גם אנכי אומר לענין כתובה דאסור לאדם שישהה עם אשתו שעה אחת בלי כתובה והו"ל בעילת זנות וא"כ שוב אף דלא כתב דאקני חל החיוב בכל שעה ולא הוה דאקני דהרי קנה ואח"כ מתחיל חיוב חדש וז"ב והוא דבר חדש ולפ"ז שוב יקשה היאך תוכל לזבין והא הו"ל דבר שלבל"ע וא"ל דהחיוב התחיל משעה שכתבו הכתובה דזה אינו דהרי לענין הנכסים שקנה אח"כ ולא כתב דאקני לא משתעבד רק שמתחיל אח"כ חיוב חדש ושוב הו"ל דבר שלבל"ע והיאך מצי להקנות דהא הו"ל דבר שלבל"ע והיא קושיא נפלאה וצ"ל דלא ס"ל כר"מ ובאמת אי לא כתב דאקני לא משתעבד רק שמתחיל אח"כ חיוב חדש אך לפ"ז יקשה בהא דמשני הא מני ר"מ דאמר אסור לו לאדם שישהה בלא כתובה וקשה הא אדרבא אם אתיא כר"מ מה אמרו אח"כ וטעמא מאי כדי שלא תהא קלה בעיניו הכא לא מצי מגרש לה וכו' ומאי קושיא לר"מ בלא"ה לא מצי לזבין דהו"ל דבר שלבל"ע וכמ"ש וצ"ל דהש"ס סבר דלא משום דהוה בעילתו בעילת זנות רק כדי שלא תהא קלה בעינו להוציאה. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דבכתובות משמע דהטעם היא משום שלא תהי' בעילתו בעילת זנות ולפמ"ש אדרבא אם נימא דבעילתו ב"ז בודאי לא מצי למכור דהו"ל דבר שלבל"ע ודו"ק מיהו לר"מ גופא הא ס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע ואולי בהא לא ס"ל כר"מ ודו"ק. והנה בדברי העיטור שהבאתי למעלה הוא במשרים נתיב כ"ג והרשב"א חולק עליו ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ח הביא זאת בשם הכנסת הגדולה סי' צ"ז ולא הזכיר שכ"כ המשרים בשם העיטור ואף לא כנגד בע"ח ולא כנוב"י שם שלא ידע מקורו ודו"ק היטב בכל מ"ש כי המה דברים חריפים ועמוקים ת"ל. שוב מצאתי בב"י חו"מ סימן סמ"ך מחודש א' שהביא בשם חזה התנופה דלא שייך דין קדימה בדבר שלא בא לעולם ואם קודם שבא זה הכח לעולם נשבע לתת להמאוחר צריך לקיים שבועתו ולתתו לו כי מאותה שעה שנשבע לו קדם וזכה בכח ההוא ומעכשיו לכשיבא ע"ש וידוע שחזה התנופה הוא משו"ת הרא"ש ולא ראיתי בשום אחרון שמביא זאת וכפי הנראה הרא"ש אזיל בשיטתו דשבועה מחזק הקנין בדבר שלא בא לעולם ודו"ק: