ולפמ"ש אתי שפיר דהרמב"ם כוונתו שמותר מתנה ע"מ להחזיר כל שהוא בת"כ דלא הוה קנין גמור במה דהוה כשאלה וכמ"ש ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הר"ן גבי אתפסה מטלטלין דהא אסור לקנות בשבת ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא הוה רק התפסה לשעה ועיין ח"מ וב"ש ריש סי' ס"ו דהא אח"כ יכתוב לה כתובה ובכה"ג לא הוה רק קנין לשעה והו"ל כשאלה דלא אתי למכתב ושרי. ובזה מיושב מה שהקשה הב"ש מהא דמבואר באו"ח סי' ש"ו דמי שנשבע לשלם יכול ליתן משכנות בשבת והרי הוה כקנין ולפמ"ש באמת משכנות אינו רק קנין לשעה והו"ל כשאלה ולא אתי למכתב ודו"ק כי הוא ענין נכבד. ובגוף דברי סמ"ק שכתב דצריך להתנות בת"כ לפענ"ד מקור הדין בירושלמי פ"ד דסוכה כד תהוין יתבין אתרוג לחברו יהיבי מתנה גמורה ולפענ"ד הכוונה דיתנו ת"כ וזה מתנה גמורה דאל"כ התנאי בטל כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קל״ב (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.