ובגוף הקושיא נראה לפענ"ד דבר ברור דהכי אמר ר' יוחנן דא"כ בטלת ערות אחותך שהרי המלקות נמשך גם על שעת גמר ביאה וא"כ שוב נתבטל הקנס לגמרי והרי ממון חמור ממלקות לעולא ושאני הך דסנהדרין דף ע"ג דניתן להצילו בנפשו נפסק מעת העראה שהרי כבר פגמה ושפיר יש לחייבו קנס על גמר ביאה אבל כאן אם אתה אומר שנתחייב מלקות על העראה שוב ימשך המלקות עד גמר ביאה וא"כ נתבטל הקנס לגמרי וזה לא אמרינן לעולא דהרי ממון חמור ממלקות וא"כ אי אפשר לחייבו מלקות כלל ודו"ק היטב מיהו זה אינו דאכתי משכחת לה מלקות דהעראה כגון שלא יגמר ביאתו דאז לא יהיה קנס כלל ודו"ק היטב ועיין שעה"מ פ"ג מגניבה:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קל״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.