שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קכ״ט (ד׳)

איברא דיש להקשות מ"פ בהא דנשאלין לחכם ואמאי מי יימר דמזדקק לה חכם ודלמא מיירי שנדרה על לאחר השבת ג"כ ועל השבת וא"כ שפיר יכול להתיר בשבת וא"ל דהוה מוקצה דזה אינו דיכול להתיר על לאחר השבת וממילא נדר שהותר מקצתו הותר כלו ושוב יהיה מותר אף על השבת וא"ל דמוקצה הוה כיון דלא יוכל להתיר רק לצורך השבת דעל לאחר השבת יתיר אח"כ ושוב הוה מוקצה דזה אינו דכאן יוכל להתיר עכ"פ על מה שהוא לאחר שבת וממילא יהי' נדר שהותר מקצתו והותר כלו ושוב נ"מ גם על לצורך שבת ושוב לא שייך מוקצה דהא מה שהוא על לאחר שבת לא שייך מוקצה ויוכל להתיר ועי"ז יהיה מותר גם מה שהוא לצורך שבת לא רשאי להתיר רק שעי"ז מותר גם מה שהוא לצורך שבת ושוב הוה מוקצה ולא ירצה החכם להתיר וגם לפמ"ש בסי' רכ"ט דוקא ע"י חרטה אבל לא ע"י פתח שוב הוה מוקצה דמי יודע אם יהיה לה פתח ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דהא החכם ודאי יזדקק ולפמ"ש יש לומר דבכה"ג לא ירצה להזדקק שיהיה עי"ז מותר גם מה שבשבת ודו"ק היטב והרי סתמא מיירי שנדרה על שבת ועל אחר שבת.