מה שעורר אותי במ"ש בחוות דעת סי' צ"א לחדש דציר דנאסר מהטמאין לאסור צירן ורוטבן והקשו התוס' דתיפוק לי' מטעם דטעם כעיקר וכתבו דציר זיעה בעלמא היא וע"ז חידש דעכ"פ אם נפל ציר בשר לחלב לא נאסר דהא אינו רק זיעה ואף דהתורה אסרה מכל מקום אינו נותן טעם ובב"ח בעינן דרך בישול בנ"ט ע"ש שהאריך. ולפענ"ד זה אינו דכל דהתורה אסרה מה שיוצא מן הטמא ואסר ציר א"כ עכ"פ התורה אסרה זאת ניהו שהוא טעם קלוש זה אסרה תורה והוה כבב"ח ואף דנ"ט בר נ"ט מותר בב"ח דהוה טעם קלוש זהו בדבר שהי' כאן טעם מושבח ואח"כ נקלש התורה לא אסרה בזה אבל כאן מתחלת ברייתו הי' טעם קלוש ואפ"ה אסרה תורה כל שיוצא מן הטמא ואף מכלים אסרה הציר וא"כ זה נאסר אף שאינו רק טעם הקלוש ותדע דאל"כ גם באיסורין שאסור טעם קלוש י"ל דע"כ לא נאסר רק דבר שהיה בתחלה טעם מושבח ואח"כ נקלש אבל כאן מתחלה אינו רק טעם קלוש וע"כ דזה באמת נאסר אף דהוא טעם קלוש וה"ה בב"ח וראיה ברורה ממ"ש הפרי חדש בסי' ק"ד דבדברים המאוסין אף שנסרחו אח"כ מכל מקום אסור דהא מתחלה ג"כ היה מאוס ונטל"פ ואפ"ה אסרה התורה ה"ה בזה אף שמוסרח מ"מ אסור ואף דהפליטה התירה התורה היינו משום שנשתנה ממה שהי' ונטל"פ התירה התורה אף בדברים המאוסים אבל גוף המאוס אף שנסרח כיון שלא נשתנה זה אסרה התורה וה"ה כאן גוף הציר אסרה התורה והרי לא נשתנה וזהו שאסרה התורה לא שייך בזה טעם קלוש כנלפענ"ד דבר חדש:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קכ״ה (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.