שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ק״כ (ב׳)

בש"ק העבר פ' ויחי כה הראני מ"ש התוס' בב"ק דף כ"ג ד"ה שיהיו התינוקות ממשמשין במ"ש דאף דאדם אית לי' מזל שנראה דהם מפרשים דמ"ש שהתינוקות ממשמשין ואינו נוגח דהיינו שאינו נוגח התינוקות וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשניות וע"ז תמה דהפירוש הוא שאינו נוגח לשורים גם הקשה מהא דאמרו בדף כ"ד הא נגח חייב ומשמע שנגח לשורים וכ"כ רש"י שם והדבר מוכרח דאל"כ ששיסה התינוקות א"כ הו"ל שיסהו הוא בעצמו פטור דכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור כדאמרו שם והנה אף שלכאורה קושיא היא אבל אחר העיון ל"ק דבאמת דאינו משמע דקאי על התינוקות שאל"כ למה נקט דוקא תינוקות ולא קתני סתם שממשמשין בו וע"כ דבאמת יתכן שמתיירא השור מאדם גדול אבל מהתינוקות אינו מתיירא ומדלא נוגח ע"כ שחזר לקדמותו ומ"ש מהא דמקשה הא נגח אמת שרש"י פירש כן אבל יש לומר דהתינוקות לא היו של בעל השור וא"כ בעל השור חייב כיון דידע דדרכו לנשוך ע"י שיסוי היו לך לנטור אותו וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם רבינו יהונתן שפירש כהתוס' ורמב"ם ע"ש דמבואר סברתי.