שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ח (ב׳)

והנה זה יצא ראשונה בריש נדה דחכמים מטמאין מעל"ע ודוקא לקדשים ותרומה אבל לחולין מוקמינן אחזקת טהרה והדבר צריך טעם דגם בקדשים ותרומה יש חזקת טהרה. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה בקדשים ותרומה היסח הדעת פוסל ועיין פסחים ל"ד אי פסול הגוף הוה אי פסול טומאה ולפ"ז כל שיש ספק אם כותלי בית הרחם העמידוה עכ"פ היסח הדעת הוה דלא בדקה ולכך טמאה מעל"ע כנלפענ"ד אבל בחולין יש חזקת טהרה. ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' דלמה מעל"ע אינו מטמא בחולין ומ"ש מכל ספק טומאה ברה"י דטמאה ולפענ"ד נראה דהנה עוד הקשו דלמה מע"ל מטמא אף ברה"ר. ולפענ"ד דטומאת מע"ל הוה ודאי מקום מכוסה ואין נ"מ בין רה"ר או רה"י כמ"ש התוס' בסוטה כ"ח דטומאת מקור הוה אף בר"ה דכ"מ שהולכת היא הטומאה בגופה מכוסה ע"ש וא"כ מכ"ש בטומאת מע"ל דודאי היא מכוסה וטמיר ואין נ"מ בין רה"ר או רה"י ולפ"ז בחולין לכך טהור דאין מקום לומר דברה"י טמא ודאי דהא מע"ל אין נ"מ בין רה"ר או רה"י וא"כ א"א לטמאות בחולין דא"כ יטמא אף ברה"ר וזה א"א ולכך הקלו רק לתרומה וקדשים ודו"ק ועיין בשבת דף ט"ז כעין זה לענין כלי זכוכית דעשו חכמים היכר כדי שלא לשרוף תרומה וקדשים: