ומעתה זה הענין דחסר ואתי דכיון שדרכה להתחסר שוב לא מקרי חזקה דהא עשויה להשתנות ולא הוה חזקה ובצירוף חזקת טומאה דאדם הוה תר"ל וז"ב. ומעתה נראה לי ברור דזה דוקא במקוה שדרכה להתחסר מעט מעט אבל בנגע כשם שלא ידענו אם נחסרה בפחות מכגריס בבת אחת כן יוכל להיות שהחסרון הגדול נרפאה בבת אחת שהנגע היא ענין חולאת והכתוב אמר והנה נרפא הצרעת מן הצרוע וא"כ הרפואה יוכל להיות שהיתה בב"א ויוכל להיות שנתרפא מעט מעט ול"ד למקוה דמים דרכם להיות הלוך וחסור מעט מעט ואם כן שוב לא מקרי חזקה דעשויה להשתנות אבל בנגע אין דרכה להשתנות מעט מעט ויוכל להיות הרפואה בבת אחת דפחות מכגריס אינו חולאת כלל וז"ש דהנגע רגילות להתחסר פחות מכגריס בבת אחת והיינו כמ"ש ודו"ק. ומ"ש הש"ש שם לדחות דברי המהרי"ט מה שהביא ראיה מנדה דכל דעלולה לראות לא שייך חזקת טהרה שעשויה להשתנות ולחולין טהורה משום דלא יליף מסוטה לטמא למפרע והוא דחה דלחולין טהורה משום חזקת טהרה לפענ"ד זה אינו דבאמת כל דעלולה לראות לא שייך חזקת טהרה שעשויה להשתנות ולמפרע דטהורה משום דהוה דבר שאין בו דעת לשאול וכמ"ש ולקדשים מחמרינן אף דדבר שאין בו דעת לשאול טהור אף בקדשים מ"מ בנדה החמירו לקדשים ולטהרות וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קי״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.