שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קט״ז (ב׳)

ובראשית ההשקפה תמהתי דכל הטעם דאין נאמנים לומר תנאי כל שלא מוזכר בשטר הוא משום דאם הי' תנאי בודאי הי' כתוב בשטר וכיון דבגט לא מצי למכתב תנאי דתנאי קודם התורף לא מועיל רק בע"פ א"כ שוב העדי הגט בעצמם נאמנים לומר שהי' בתנאי ומכ"ש אחרים ומצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"ב סי' ה' שכתב כן להשיג על הרשב"א ע"ש וכ"כ התומים סי' מ"ו ס"ק מ"ט מדעתא דנפשי' ולא ראה לא דברי הרשב"א ולא מהריב"ל הנ"ל אבל זכה לכוין מדעתא דנפשיה אמנם אחר העיון לפענ"ד דברי הרשב"א נכונים דהנה הטעם דאין נאמנים לומר תנאי בשטר שנתקיים הוא דמה"ת נאמר שהי' תנאי ונתחדש דבר בזה וסתם שטר לאו תנאי הוה. ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו דהשתא בסתם שטר דיוכל להיות תנאי ואפ"ה אמרינן כל דנכתב שטר סתם מה"ת לחדש דנתהוה איזה תנאי בזה והוה כמו כל חזקת הגוף דאמרינן שלא נתהוה איזה חדשות בזה ה"ה בשטר סתם מה"ת לומר שנתחדש ענין תנאי א"כ מכ"ש בגט דאסור להיות תנאי בגט קודם כתיבת התורף ולדעת הרמב"ם פסול מה"ת שאינו גט כריתות ולשאר פוסקים ג"כ פסול מדרבנן וניהו דע"פ יוכל להיות תנאי מכל מקום מה"ת לחדש שנתהווה תנאי ומ"ש המהריב"ל דהטעם דאל"כ הי' ראוי להיות כתוב בשטר זה לא מוזכר בפוסקים ועיקר הטעם שאין מהראוי לומר שנתחדש איזה ענין תנאי וא"כ ה"ה וכ"ש בגט וכמ"ש וז"ב לפענ"ד שוב ראיתי בב"י אהע"ז סי' קמ"ה בסופו שמביא דברי הרשב"א הנ"ל ותמה עליו דתנאי מלתא אחריתי היא ולפמ"ש יש ליישב ודו"ק: