והשבתי כיון דאם מבעית נפשי' ולכך פטור בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב דמ"מ יש לומר דנבעת ע"י שהכהו נגד עינו ואזנו א"כ כל שספק בהתפיסה עצמה לא מקרי תפוס כמ"ש המהרי"ט ועיין קצה"ח סי' פ"ח ואף דהתוס' בגיטין בדף י"ז דעבד מקרי תפוס בעצמו היינו שם דודאי משוחרר רק שהספק אם מזמן ראשון או משני ושפיר מקרי מוחזק בעצמו. אמנם ליישב גם קושית השעה"מ מהא דאמרו בירושלמי מהו שיאמרו לו צא יד"ש וש"מ מהך דר' יהושע והקשה השעה"מ ת"ל דעבד מקרי תפוס בעצמו וכן הקשה בתומים סי' כ"ח וכבר כתבתי בזה הרבה דברים. וכעת נראה דלא עדיף מאם הפקיר העבד או הקדיש דיצא לחירות ומ"מ צריך גט שחרור כדאמרו בגיטין דף ל"ט וכן קי"ל א"כ ניהו דחייב לצאת ידי שמים מכל מקום לא מקרי מוחזק בעצמו דצריך לגט שחרור ועדיין קנין האיסור שבו לא נפקע וא"כ שוב לא מקרי תפוס בעצמו וז"ב ומיושב קושית השעה"מ הנ"ל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן קט״ו (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.