שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן ל״ח (כ״ז)

והנה בהא דיליף מרישא של עולה דרובא מה"ת והיינו דאל"כ שמא היא טריפה ראיתי בשעה"מ שהקשה בפי"א משחיטה על הרמב"ם והכ"מ פ"ב מאיסורי מזבח שכתב בהמה שנולדה מאחת מאיסורי טריפות שאוסרין אותה באכילה פסולין לקרבן הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתיך וכו' והקשה הכ"מ הא במנחות דף וא"ו ממעטינן מקרא וכתב דאינו רק אסמכתא בעלמא ע"ש והרי כאן מבואר דהוא מה"ת ע"ש וכמדומה שכ"כ באיזה מקום ולא ידעתי מקומו. ולפענ"ד נראה עפמ"ש הרמב"ם והובא בטור יו"ד סי' כ"ט אע"פ שכל הטריפות הל"מ אין כתוב בפירוש אלא דרוסה וכל ספק שיסתפק בדרוסה הרי אסור ושאר מיני טריפות בספק שיסתפק בהם מותר. וביאור הדברים דהרמב"ם ס"ל דהל"מ ספיקו להקל כמ"ש ביו"ד סי' רצ"ד ועיין כללי הספיקות להמנחת יעקב יעו"ש ולכך ספק הל"מ מותר ולפ"ז באמת כל הטריפות אף שהם הל"מ אבל מקרא דמן הבקר אי אפשר להוציא את הטריפ' דהא אין מה"ת רק דרוסה ולפ"ז הקרא באמת הוא על דרוסה אבל שאר מיני טריפות אינן רק אסמכתא בעלמא לענין קרבן ופסול משום הקריבהו נא לפחתיך והיינו כיון דהתור' הוציא טריפה דדרוס' מקרא דמן הבקר מסתמא כוונה לכל מיני טריפות דהרי עכ"פ הל"מ הי' על כל הטריפות וכיון שאסור באכיל' ממילא פסול לקרבן דקרא דמן הבקר אתי גם ע"ז דהרי הקריבהו נא לפחתיך והוא גילוי מלתא דגם זה בכלל מן הבקר להוציא טריפ' ואף שלא כוון הכ"מ לזה אבל עכ"פ דברי רבינו נכונים לפענ"ד: