שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן צ״ז (ה׳)

והנה בשנת תרכ"ו בש"ק תזריע כ"א למב"י הגיעני תשובה מש"ב הרב החריף מוה' שאול אליעזר ראבינאוויטץ נ"י מק"ק אדעססא ואעתיק כאן מה שהשבתי לו. הנה מכתבו וח"ת הגיעני בש"ק העבר ושמחתי בדבריו כי היטב אשר דיבר ואם כי הב"ד הביא תשובות הרבה בכ"ז אמרתי למען כבודו ולמען לימודו ולמען תקנת עגונות לא אחשה ונתתי לו משפט קדימה. והנה תורף הגב"ע אשר בק' בערשיד א' דחנוכה הלכו עכו"ם על הנהר לחצוב הגליד ומצאו תחת הגלידה שני אנשים אחד רך בשנים לערך ל"ו שנים ואחד לערך מ"ה שנים וניכר שנהרגו והשליכו אותם לנהר וכאשר הוציאו אותם משם וראו אנשים כמה סימנים בזה הרך בשנים ואח"כ בא עד א' ר' מענדיל ואמר כי יודע מי המה ואמר הסימנים שהיו להרך בשנים וגם אשתו אמרה סימנים שומא וצלקת אך לא צמצם המקום וגם טביעת עין בהבגדים וסימנים הרבה וע"ז האריך מעלתו למצוא צדדים להתיר. והנה אם אמרנו נבוא העיר על כל דבריו יארך הזמן ובפרט כי בכל אלה האריכו ראשונים ואחרונים וגם אני ת"ל יש לי חבילות חבילות. אך למען הראות לו כי העברתי עין על דבריו אמרתי לכתוב בקצרה. הנה מעלתו הביא דברי זקנינו הח"ץ ז"ל שחידש דסימן אחד בגוף וטביעת עין בבגדים הוה שאלה דיחוד וע"ז הקשה דו"ז בישועת יעקב בהא דאמרו בב"מ דף כ"ז אין מעידין על סימנים בגופו ובכליו ומוקי להסי' ארוך וגוץ וכליו דחיישינן לשאלה ולהח"צ סימנים בגופו ובכליו הו"ל שאלה דיחיד ולא חיישינן וע"ז כתב מעלתו דהנה הח"ץ בעצמו מקשה דל"ד לנפילה דיחיד דהוא בהיסח הדעת משא"כ שאלה דהוה במכוין וכתב דעכ"פ שיכוין להשאיל רק לאיש אשר אלה לו זה ל"ש והו"ל כנפילה דיחיד ולפ"ז בארוך וגוץ דאז לא שייך שאלה דיחיד שהרי מוכרח להשאיל הכליו כפי מדת איש לארוך כארכו ולקצר כקצרו דאל"ה אין תועלת בבגדים קצרים לארוך א"כ שוב לא מקרי שאלה דיחיד. והנה דבר חכמה אמר אף כי יש להשיב דאטו כלים קצרים אשר אינם מקיפים רק בחציו לאיש עד"מ חגור וטלית של ציצית וכובע אשר אין נ"מ בין ארוך וקצר הכי בזה יכולין להעיד והרי סתמא קתני כליו. אמנם אני אמרתי עפ"י דבריו ליישב הא דמוקי הש"ס שם חמור בסימני אוכף דאוכפא לא מושלי אינשי דמסקיב לחמרא וע"ז הקשה בנוב"י דלפימ"ש הב"ש בשם הריטב"א דלמ"ד סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי אינו סימן וחיישינן לשאלה וא"כ אכתי יקשה חמור היכי מהדרינן ואף בעידי אוכף אכתי ניחוש לשאלה. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה בשיטה מקובצת פירש דמה דאמרו דאוכפא לא מושלי אינשי דמסקיב לחמרא היינו משום דיש שהחמור כחוש והאוכף כבד ומחלישו ע"ש. ולפ"ז יש לומר דבר נכון דע"כ לא כתבו הריטב"א והב"י דאף כלים דלא מושלי חיישינן לשאלה למ"ד סימנים דרבנן היינו דוקא כגון כיס וארנקי וטבעת דיש לומר דכל דסימנים דרבנן חיישינן אבל מה דמסקיב לחמרא שוב מוכרח לחפש איזה חמור שראוי לאוכף כזה שלא יסקב לחמרא שוב הוה כשאלה דיחיד שימצא דוקא חמור כזה שראוי לאוכף כזה שיש לו סימנים אלה זה הוה כשאלה דיחיד דלא חיישינן. כן היה נראה. אך לפמ"ש מעלתו דבדבר שצריך דוקא לשאלה כזו כמו ארוך וגוץ וצריך לכלים האלה לא מקרי שאלה דיחיד שוב גם כאן הוא מוכרח לשאלה כזו שלא יסקב שוב ל"מ שאלה דיחיד ודו"ק והדרא קושיא לדוכתא והרבה הארכתי ליישב קושית הנוב"י ואכ"מ. עוד חידש מעלתו דבר נכון כיון דכאן לאחד אין לו אשה שמתה כבר ולהרך בשנים יש לו אשה והרי בעובדא דקולר לפי פירש"י שנים הוה סימן מדהכירו לאחד וידענו דאחר נסע עמו הוה סימן גם על השני ע"ש ולפ"ז כל החומר דחיישינן לשאלה הוא משום דיש להאשה חזקת אשת איש וא"כ לגבי אותו האיש שאין לו אשה ודאי לא חיישינן לשאלה וא"כ זה ודאי מת וכל דידענו שזה הרך בשנים נסע עמו שוב מדזה מת גם האחר מת והוה סימן גם על השני הנה בזה היטב לראות ודבר מושכל הוא. אף שיש לכאורה לעיין דהנה הריב"ש בתשובה סי' שע"ט כתב דאף דרובן לאבד אפ"ה לא אזלינן בתר רוב דיש תרי חזקות כנגד חזקת חי של איש הלז וחזקת א"א ע"ש וכ"כ הפ"י. ולפ"ז ניהו דכאן ליכא חזקת א"א אבל עכ"פ חזקת חי יש לזה ושם נגד הרוב דלאבד צריך שני חזקות אבל כאן נגד חזקת מה שביד אדם הוא שלו יש חזקת חי של זה ושוב חיישינן לשאלה ובשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ג כתב דהשני חזקות אחת הם וכחדא חשוב ע"ש. ולפמ"ש נ"מ לענין (המנין סימן) שאם אין לאחד אשה שוב גם השני יהי' מותר דאין כאן רק חזקת חי בלבד. ובזה יש ליישב הרבה קושיות של הנב"י. זהו מה שראיתי לכתוב בדבריו למען הראות לו כי עיינתי בדבריו ועכ"פ לדינא יש לצדד היתר כמ"ש מעלתו הרבה צדדים ואף דיש כמה עקולי ופשורי בדבריו כן דרכה של תורה לבנות ולסתור אבל להלכה נוכל לצרף הרבה צדדי היתר כמ"ש מעלתו. ועכ"פ כיון שאין כאן רק עד אחד המכיר שמותם ומקומם ע"כ יצרף עוד אחד שיסכים על ההיתר ונתתי עיני בהרב המאוה"ג וכו' ש"ב האב"ד שם ואם הוא יעיין ויסכים להיתר אז יתירו אותה ע"פ שלשה כמבואר בש"ע. ועוד יש נ"מ בגוסס דרוב גוססין למיתה ולא שייך חזקת חי ומכל מקום חזקת א"א שייך דעד שלא מת לגמרי אשתו היא ודו"ק: