והנה בשנת תרכ"ג הקשה אותי הרבני מ' יקותיאל נ"י מטישוויטץ בהא דמקשו התוס' בב"ק דף ע"ב ע"ב ובכמה מקומות דלמה הוה חידוש מה דבהזמה עדים אחרונים נאמנים והא יש להם מגו דפסלו בגזלנותא וע"ז הקשה דהוה מגו לחצי טענה דאם היו פוסלין בגזלנותא לא היו מחייבים כאשר זמם ולכך הזימו אותן. והשבתי דאין זה קושיא דאטו מה דמשלמו כאשר זמם הוא ענין בפני עצמו והרי הוא מקושר עם מה שנאמנים נגד הראשונים וכבר כתבו התוספות בב"ק שם דאין סברא דיהיו נאמנים לשלם כאשר זמם ולא יהיו נאמנים לפסלו דאין נאמנות לחצאין ולפ"ז א"כ מה שמשלמין הוא מכח שהאמינה תורה אותם ועי"ז חייבים לשלם וזה שמקשו התוס' דלמה יהיה חידוש מה שנאמנים והא מהראוי להאמינם במגו דפסלו בגזלנותא וא"ל דא"כ לא יצטרכו לשלם דזה אינו דהא החיוב תשלומין אינו בא רק מכח שנאמנים וא"כ ממילא יש להם מגו וממילא צריכין לשלם אבל הנאמנות אין חידוש דהרי אם לא יהי' נאמנים שוב אין משלמים ג"כ והטעם הוא על גוף הנאמנות ובגוף הנאמנות אין חידוש דהרי יש להם מגו ול"ש לומר דהחידוש הוא מה שמשלמים דז"א חידוש דכל שנאמנים אין נאמנות לחצאין וצריכין לשלם כנלפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ס״ה (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.