שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן מ״ז (ה׳)

והנה בפורים תרכ"ג ה' תשא הגיעני מכתב מ"ק גלינא באשה אחת שדרה עם בעלה זה שבע שנים ובעלה ראה שהיא צנועה ונוהגת בדת יהדות כראוי וזה איזה שנים שמרבית בצדקות וצנועה כמעט אין שוה לה בעיר שם והנה בתוך אחד השיחים שסיפר לה בעלה הדין דאשה שזינתה תחת בעלה דינה לגרשה וכיון ששמעה זאת התחילה לילל ולקלל יומה ובבכיה רבה התודית לפניו שזה כמו ארבעה שנים שזינתה תחת בעלה באופן זה שתחת דירתה יש למטה איש אחד ונהג עמה בכיעור בתחלה כמה פעמים בחיבוק ונישוק ואח"כ אירע שהלך לחדרה בלילה ונתייחד עמה במטה ותבעה ולא רצתה עד שאמר שלא יעשה לה רק נשיקת אבר עד שנתרצתה וכך היה שלא הערה בה רק נגיעת אבר פעם אחד הרגישה בה בשעת מעשה טיפות זרע ונסתפקה מה זה היה לה הא לא הרגישה רק נשיקת אבר ומאותה מעשה והלאה הפסיקה מאותה מעשה והתחילה בתשובה ומייללת על עונה ואמרה לו עשה כדינא ומה אוכל לעשות כה דברה אל בעלה מתוך בכייה ווידוי ואמרה שלא תדור עם בעל אחר וכמעט סכנת נפשות בדבר. והנה מע"ל צידד להיתר ולאיסור דלכאורה אם הבעל מאמין לדבריה מחוייב לגרשה כמבואר באהע"ז סי' קס"ו וכאן לא שייך מ"ש בסי' קע"ח דכאן לא שייך שעיניו נתן באשה אחרת שהרי הבעל בוכה ומעלתו מכיר שזה אמת ויש סכנת נפשות בדבר והיא נאמנת שמתוך ווידוי דברים הוא. אמנם אמר להיתר שהרי לא היה רק נשיקת אבר ואומרת מותר ומעלה בו מעל לא שייך שהרי לא רצתה רק נגיעה בעלמא וגם הביא דברי הב"ש ודגול מרבבה ובשו"ת נוב"י שכל שלא היה הכנסת כל האבר לא נאסרה על בעלה וגם כתב שהיה תחלתו באונס וסופו ברצון כיון שלא רצתה רק נגיעת אבר בלבד. והנה כל דבריו לא נהירין מ"ש דזה מקרי תחלתה באונס זה אינו דאונס היינו שלא רצתה בכל המעשה וזה אנסה אבל כאן הרי רצתה בזה ואטו דינא גמירי שבזה לא נאסרה וגם מה שלא הכניס כל עטרה זה אינו דהא טפות זרע הרגישה וקשה לסמוך בזה. אמנם שייך חשש שמא ענ"ב ואף דאמרה דרך וידוי כבר כתב הנוב"י שאין לסמוך בזה על החוות יאיר וכמ"ש למעלה. אמנם נראה דזה הוה כמתחייבת עצמה מתוך טענתה שהיא רוצית להתיר עצמה ובכה"ג שם שייך שמא ענ"ב ועיין בחו"מ סי' קמ"ו בזה ובט"ז סי' ע"ה ועיין בנוב"י במהד"ב סי' יו"ד וסי' כ"ג ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה שאירע פה לבוב יום ד' תרומה ד' אדר ראשון שנת תרכ"ד אשה אחת שמוכרת גשלידער בעת חליה למות בשפיטאהל התוודית ואמרה שמכרה טריפות בעד כשירות. והנה לכאורה אין אדם משים עצמו רשע אך כיון שהיתה בדרך ווידוי דעת הח"י דמהמנת ואף שהנוב"י מהדו"ק באהע"ז סי' עיין חולק ע"ז היינו ששם שייך ערומי קא מערמת אבל כאן מה ערומי שייך בזה וגם כי היה לפני מיתתה ומתה בימים לא כבירים אח"ז אין אדם משטה בשעת מיתה. והנה לענין הכלים לא שייך לאסור דלא נודע מי ומי הקונים: