והנה בהא דאמרו שחרית מתפלל במנחה שתים ולכאורה ביום שיש בו מוסף א"כ עובר שתי תפלות ואנן קי"ל רק תפלה אחת יש לה תשלומין ולא שתים אמנם נראה כיון דשחרית עצמו זמנה עד חצות א"כ שוב מה בכך שגם מוסף יש כאן וע"כ לא אמרינן דשתי תפלות אין להם תשלומין רק כשהזמנים הם שני זמנים עד"מ ערבית מתפלל שחרית שתים אבל אם עבר זמן שחרית ג"כ אין לו תשלומין לערבית במנחה שכבר עבר שני זמנים אבל כאן ניהו דיש שתי תפלות אבל הזמן אינו אלא אחת שפיר משלים וז"ב. ובזה עמדתי על הא דאמרו תפלת שחרית עד חצות ותו לא והאמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל שחרית משלים במנחה שתים והיא תימה גדולה מה ראיה ממה שמשלים לגוף הזמן דהרי בערבית משלים בשחרית ואטו ערבית דינה ע"ד תפלת שחרית וכבר תמהו בזה כל המפרשים ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ זמנה עד חצות דאל"כ האיך משלים במנחה כשיש מוסף וע"כ משום דשחרית זמנה עד חצות ולא אכפת לן בשתי תפלות וכמ"ש ודו"ק. ומזה נראה ראיה להטור דס"ל דגם לר' יהודה זמנה עד חצות והב"י והט"ז האריכו בזה בסי' פ"ט ולפמ"ש ע"כ מוכרח הוא דאל"כ איך יתקנו כשיש מוסף להשלים במנחה ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ג׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.