שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ז (ה׳)

והנה לפענ"ד שניכם גם יחד לא צדקתם כי מ"ש הלומדים שרצו לחבר מי הנהר עם מי המעיין ע"י נקיבת הנסר כדי שלא יצטרכו לדקדק על מ"ש ג' לוגין. הנה באמת לכתחלה מדקדקים גם במעיין על ג' לוגים מים שאובים וכמ"ש הרמ"א סעיף מ"ם ואני כתבתי בתשובה כי הוא מצד הדין ולא מצד חומרא ויש פוסקים הרבה שמצריכין במעיין ג"כ להיות כלים נקובים מחשש מי שאובים ואכ"מ וגם בגוף החיבור ע"י שפופרת הנאד הנה כיון שהמקוה הוא באשבורן והחיבור הוא להמעיין הנה לפמ"ש הרא"ה הובא בריטב"א במכות דף ג' דלא התירו כשפופרת הנאד או כקליפת השום אלא בעירוב מקוה עם מקוה שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין אחד אבל בשא"מ כגון שמתערב במעיין שמטהר בזוחלין צריך להיות כמוציא רימון ולכך בים שעשה שלמה היו השוורים מנוקבין כמוציא רמון והובא בבדק הבית סי' ר"א גבי מעיין מקלח לתוך כלי ע"ש א"כ כאן היה צריך כמוציא רמון ועשו"ת חתם סופר סי' ר"ט טעה בזה טעות גדול במחכ"ת שהביא דברי רא"ה שבשיטה מקובצת ביצה בסוגיה דטבילת כלים שכתב שאינו מועיל עירוב כלל להוציאם מידי שאיבה והבין הגאון שאינו מועיל עירוב כלל וכתב להגאון בעל בית אפרים שאם יש אתו דבר בזה יודיע לו ולא הרגיש שדוקא כשפופרת הנאד או כקליפת השום ל"מ אבל מוציא רמון מועיל כמ"ש בריטב"א מכות הנ"ל בשם הרא"ה וממקומו הוא מוכרע שהרי בים שעשה שלמה היה כמוציא רמון והיה מועיל. גם מ"ש בשיטה מקובצת ביצה הנ"ל שבמעיין אינו מטהר רק בזוחלין זה ט"ס דהא מעיין מטהר אף בזוחלין וכ"ש באשבורן וצ"ל שמטהר בזוחלין כמ"ש במכות והיינו שעכ"פ א"מ מקרי שמטהר בזוחלין ג"כ ומקוה דוקא באשבורן ועכ"פ צריך להיות כמוציא רמון אמנם מ"ש מעלתו שפסול מטעם זחילה כמ"ש הנוב"י הנה לא ציין מעלתו המקום וכפי הנראה כיון להנו"ב תנינא חלק יו"ד סי' קמ"ב בהדינים שם אות ה' ואינו ענין לכאן כי שם יוצאין דרך זחילה לחוץ ונעשו זוחלין וא"כ המקוה פסולה אבל כאן הפלומפא מוציא המים מן הבאר להאמבטאות והביטען ומה ענינו להמקוה והמקוה לא נפסל בזה וז"פ. גם מ"ש שע"י חיבור להבאר נעשה קטפרס כמ"ש הט"ז לא הבינותי דמה ענינו להמקוה כאן והחיבור אינו שעל ידו יוכשר המקוה רק להמשיך מים להאמבטאות וגוף דברי הט"ז צ"ע כי דברי המרדכי כתב הב"ש דבריו נדחו דלרבנן דנחלקו על ר"מ ור"י קטפרס אינו חיבור כלל וקושייתו מישב שם דדוקא במשופע ביותר פסול קטפרס ועיין בד"מ ס"ק זיי"ן וא"כ איך שייך לפסול עי"ז הנהרות וגם לשיטת הרמב"ם בשלשה גומיות הטעם שנפסלים הוא משום שאין הנזחלין מתערבין כמבואר סעיף סמ"ך ובמעיין לא נפסל כלל כמ"ש הש"ך ס"ק קכ"ט שם א"כ בנהר שדין מעיין יש לו לא נפסל ודברי הט"ז צ"ע ולפמ"ש בתשובה ל"ק נאטאוויטץ אדרבא בקטפרס יש מקום להכשיר יותר אף שנזחלים ואכ"מ להאריך ועכ"פ בנדון דידן לא שייך כלל זאת וגם אני תמה על מעלתו ועל הלומדים שלא הרגישו שהפלומפא מקרי כלי ופוסל בו שאיבה והדברים עתיקים ועיין בשו"ת זכרון יוסף וגם לשאוב עי"ז מקרי כלי המקבל טומאה. וזה רבות בשנים עת נתקבלתי לרב אבדפ"ה היו רוצים להעמיד הפלומפא שיהיה מים חמין ומחיתי ולא העמידו רק עד שיעור מקוה ולא יותר כדי שלא יהיה חשש שאובים והרבה הארכתי בזה ועיין שו"ת השיב ר"א שרצה להתיר בשם הגאון מוה' דוד אופנהיים ובשו"ת זכרון יוסף הנ"ל מעיד בשם הגאון מוהר"ד הנ"ל לאסור וע"כ לפענ"ד היה טוב יותר להעמיד הפלומפא מתחת הרצפה בבאר ואז לא היה מתקלקל וגם אין חשש משום שאובים כי אין ענינו להמקוה כנ"ל וגם כעת שעשו למעלה צריך להיות שיהיה עומד למעלה משיעור מקוה כמ"ש כנלפענ"ד והנה במ"ש לתמוה על הח"ס בדברי רא"ה השיב לי אחד מהלומדים ושמו ר' ישכר מסקאהל שדוקא לענין שיצא מתורת כלי מועיל כמוציא רמון אבל לענין עירוב מקוואות אין נ"מ דכל שזה מעיין וזה מקוה לא שייך חיבור זה לזה ואף כמוציא רמון ל"מ והנה אף שמסתבר כן מצד הסברא דחיבור לא שייך במקום שיש חילוק בין מים למים רק דשם היה כמוציא רמון להוציא מתורת כלי אבל באמת אם נימא דלענין חיבור אף במוציא רמון לא מועיל ולענין שלא יהיה כלי צריך מוציא רמון לא מסתבר כלל דהרי בכשפופרת הנאד יוצא תמיד מתורת כלי ומה לי אם בא ממעיין או ממקוה וע"כ דכשפופרת הנאד לא חשוב כ"כ כמוציא רמון ממילא גם לענין חיבור יש לחלק בין מב"מ לא"מ וכמו שנראה מלשון הריטב"א במכות שם וע"כ דברי החתם סופר תמוהים: