שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן כ״ה (ה׳)

והנה אמרתי לסמוך ענין לענין מה ששאל אותי במכתב הרב מו"ה יהושיע מו"ץ דק' קאמיניטץ בכ"ז שבט ג' תרומה שנת תבר"ך שזה יותר משתי שנים אשה אחת נישאת לאיש ובמשך כמה ימים שלא נתייחד עמה כלל בביאה חלה ונפל למשכב ומת ומכבר היה ידוע שיש לו אח שנלקח לעבודת המלך והיא זקוקה ליבם אך לא נודע אם חי אם מת והתחילו לחקור ע"פ ערכאות ונודע שהמיר דתו ואח"כ מת. והנה מעלתו כתב דיש כאן צדדים להתיר א': מטעם שזיקת מומר אינו זוקק כמבואר סי' קנ"ז והנה לא ביאר מעלתו דהנה בזיקת מומר הנה דעת בה"ג ועיטור דאם היה מומר בשעה שנשאה אינה זקוקה ובזה לא קי"ל כוותיה כמ"ש הב"י והטור שם אמנם בהג"מ נמצא דהטעם הוא משום דנשואין מפילין או דמיתה מפלת ובנדון דידן לא נודע כלל אם נעשה מומר בעוד אחיו חי ומהראוי לומר שלא נעשה מומר רק לאח"כ וכמבואר בבדק הבית ביו"ד סי' ב' בשם או"ח שהביא תוספתא דאף בהמיר דתו מה ששחט או ניקר מקודם לא נאסר ע"ש ואף דבשו"ת נוב"י החמיר בזה וכ"כ בתב"ש סי' ב' כבר הארכתי בזה בתשובה דהעיקר כאו"ח וגם בלא"ה כאן לא שייך כ"כ חזקת איסור דאף אם נימא מחזיקין מאיסור לאיסור מכל מקום כאן אדרבא להיפך להקל מחמת זה ודאי לא שייך בזה מיהו שוב ממנ"פ יש להקל דאם נימא דנעשה מומר קודם יש צד להקל עי"ז דמיתה או נישואין מפילין להגהות מרדכי הנ"ל והתה"ד ואף אם נימא דנעשה מומר אח"כ שוב שייך לומר דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכדאמרו בב"ק ואף דמן הנשואין ל"ש זאת אפשר בכאן להקל שהרי לא בעל ולא שייך הטעם דאין אדם עבב"ז. הן אמת דלפענ"ד לא מטעם זה כתבו התוספות רק דדבר התלוי בשניהם לא שייך אומדנא והארכתי בזה בתשובה אחרת מכל מקום יש לצרף להקל. ומ"ש מעלתו בשם הספר נודע בשערים דהביא טעם אחר דבמומר יש לומר דקי"ל כאבא שאול דאם אינו מתכוין למצוה הוה כפוגע בערוה ולא עולה ליבום וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. והנה מלבד דיפה כתב בנודע בשערים דיש לחוש שמא שב בתשובה אף גם אני תמה דאשתמיטתיה דלאבא שאול מה דאינו עולה ליבום הוא דוקא אם נושא לשם ד"א בפירוש אבל בסתם עולה ליבום וכמ"ש הב"ש סי' קע"ז בשם הנימוק"י והנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד במחכ"ת לא זכר זאת כמ"ש בהגהות על הנודע ביהודה הנדפס בלבוב וא"כ כיון שמן התורה עולה ליבום שוב צריכה חליצה ובאמת אבא שאול עצמו לא החליט הדבר בזה רק אמר שקרוב הדבר שפוגע בערוה אבל אינו ברור. אך מלבד כל אלה אני תמה הזה יקרא אינו עולה ליבום מה דאינו רוצה לכוון לשם מצוה ואם היה רוצה עולה ליבום ואם היה כח בידינו הוו מחינן ליה במרזפתא דלכוין וכל כה"ג לא מקרי אינו עולה ליבום ובזה האריכות אך למותר. ומ"ש מעלתו דכאן ל"ש ששב דכל שנלקח לעבודת המלך בודאי לא שב הנה לא ניחא למרייהו דלימא הכי דזה נקרא אונס גמור ואולי דעתו לשמים ואונס רחמנא פטריה אך מעלתו מצדד דערכאות מהמני אף בלא מסל"ת ואף דנשאלו ע"ז כיון דהשאלה לא היה ע"ז שתנשא רק על ירושה לא מקרי שאלה והוה מסל"ת והנה בכ"ז יש לפקפק וגם הא הוה מסל"ת ע"י כתב ועיין שו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ז מה שהאריכו בזה הגאון בעל שבות יעקב והוא שם אך בכ"ז כיון שיש הרבה ספיקות יש לצרף ולעשות סניף וכמ"ש בשו"ת גאוני בתראי סי' למ"ד כעין זה יעו"ש וע"כ גם אני מצטרף להיתר בזה: והנה בשנת תרכ"ג בש"ק תזריע מצורע כ"א למב"י הגיעני מכתב מהרב הה"ג מוה' אליהו מאיר נ"י האבד"ק סטריא והקרייז בדבר האשה יוטא בת ר' שלמה מכפר טשאהריב הסמוך לבאקשוויטץ וכפר הנ"ל הוא בעצירק וואהנליב וקרייז סטריא והביא הטאדשיין כפי ההעתקה אשר בעלה יעקיל ממקום הנ"ל מת בהשפיטאהל מייאלאנד דען צווייטען אויגוסט איין טוזינד אכט הונדרט ניינינפיפציג ונקבר דען פירדן הנ"ל ולא נודע אם בבה"ק יהודים או בשלהם ודרשה היתר והוא אמר לה שתדרוש בכפר הנ"ל אם לא היה עוד בכפר איש אחד ששמו יעקיל או יקיר כי האיש הנ"ל היה שמו יקיר רק שיש לומר שנחלף בטעות בהליסטאן ונכתב יעקיל במקום יקיר כפי העדות שנגבה בסטריא מהראש הקהל מ"ק באקשעוויטץ כי לא נמצא רק איש אחד בשמו יקיר שנלקח לצבא בשנת איין טוזינד אכט הונדרט פינף אונפיפציג למספרם ומעלתו כתב גם כן להבטליאן קאמאנדע בסטריא והגיע לו ג"כ כדברים האלו אשר בהפנקס מהריגימענט נכתב כדברים האלה וחתם עצמו האדון מאיאר אשר הוא זעלין זארגיר והאשה הנ"ל לא באתה שנית להרב הנ"ל ונשאת מעצמה וב"ק באקשעוויטץ הכריחו אותם להפריד עד שבאתה לפני הרב הנ"ל וכעת שאל מה משפטה והנה מעלתו רשם אחת לאחת מה שיש לעיין בזה והנה בגוף העדות הביא מ"ש בחתם סופר על האהע"ז סי' מ"ג ואף לפמ"ש הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל ושדי נרגא בזה מכל מקום האשה אמרה שבא לה טרם חקרה מהבעצירק כדברים האלה והוה מסל"ת גמור. והנה כבר כתבתי בזה למעלה שכ"כ בזה בחבורי כת"י אשר החילותי שנת תר"ט דברים ברורים בזה ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ג שהעלה דלא בעי מסל"ת בזה והערכי נאמן ובדבר אשר לא נרשם שם אביו רק שמו ולא שם אביו הנה כיון שנזכר יעקיל בלומינפעלד מכפר טשראהיבט וכפי הגב"ע לא נמצא שם איש ששמו יעקיל או יקיר בלומענפעלד שנלקח לצבא המלחמה הנה זה עדות ברורה שהוא הוא אותו האיש והביא דברי הצ"ץ הנזכר בק"ע סי' תי"ח שאפילו בלא הזכרת שמו כל שיש אומדנות והוכחות כי האי סגי. הנה עיינתי בשו"ת צ"ץ סי' מ"ה ומשם אין להוכיח כל כך כי הוא כתב בתחלה להיפוך אבל בהזכרת שמו ושם הכינוי ומקומו כבר האריך בכנסת יחזקאל שם שסגי בזה יעו"ש ובמה שהחליפו שמו משם יקיר ליעקיל יפה כתב מעלתו שיש לתלות בטעות כמבואר בשו"ת הר"ן סי' ל"ג ובשו"ת מ"ב סי' ק"ט והנה במ"ב לא מצאתי אבל בשו"ת הר"ן מבואר כן וגם שם אינו שייך כל כך לנ"ד אבל הדבר ברור כיון דיקיר דומה קצת לשם יעקיל יוכל להיות דנחלף וכבר הארכתי בזה ל"ק זראוונא בטעות כי האי על הפאסס אבל בהמ"ב שם מבואר דסגי בשם הכינוי לבד יעו"ש כל שנודע על מה שאנו מדברים. ומה שנשאת טרם ששאלה בב"ד הנה מבואר בסעיף ל"ט דאם כבר נשאת לא תצא והנה צריך להתירה ע"פ שלשה כמבואר שם בהג"ה ואף שהח"מ האריך שם דלא נודע הטעם כלל וגם הב"ש חתר בזה למצוא טעם ועיין בט"ז ובמגיה שם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דכאשר זמם ולא כאשר עשה כתב הרמב"ן בפרשת שופטים דכיון שאלקים נצב בעדת אל מסתמא לא היה מניח שיהיו טעות להם יעו"ש והנה ע"א שההיתר רופף והרבה ס"ל שאינו רק מדרבנן ומטעם דייקא או מלתא דעבידא לגלויי ע"כ תקנו שיהיו ב"ד כשרים לזה שיהיה אלקים נצב בעדת אל וד' יהיה בעזרם שלא יהיה מכשול בהתרתם כנלפענ"ד דבר חדש ובזה מתיישב מה שהקשה הט"ז מהא דאמר ר"נ האלקים אכלוהו כוורי לחסא ואזלא ואינסבא עפ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דשם מים שאל"ס דמן התורה מותרת לגמרי רק דחז"ל חשו בזה וע"כ לא חשו בזה ותדע שר"נ נשבע ע"ז וכ"כ בשו"ת מיימוני דמכאן מוכח דמותר לשבע על דבר שהוא ע"פ רוב וא"כ בכה"ג לא חשו אבל ע"פ ע"א שההיתר רופף ע"כ הצריכו ב"ד של שלשה ואף דשם ר"נ התיר ע"פ עכו"ם הנה עכו"ם מסל"ת אינו בתורת עדות כלל וזה עדיף מע"א ישראל ודו"ק היטב והנה בכ"ז מהראוי לקנסה קצת בשביל שנשאת שלא עפ"י התרת ב"ד אך אם אולי היא מעוברת משום חשש הוצאת לעז לא יקנסו אותה. והנה בש"ק ב' שופטים שנת תרכ"ג ראיתי מ"ש בדעת זקנים בשם בעלי התוס' בשם הרב בכור שור שמה שצותה התורה שיביאו עגלה ערופה וימדדו לערים הוא כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שזה מת ולא תשב אשתו עגונה ומה שאמרו דאין מעידין אחר ג' ימים הוא כגון שבאו עדים שראו פרצופו שהוא כך אבל לא הכירו אותו אלא מתוך דבריהם יבינו ויכירו אותו שהוא זה אבל אם באו עדים שאומרים מכירים אנו בודאי שזהו ובטב"ע גמור כאילו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפיכך אפילו ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו והאי דטבע בכרכמי ואסקא אגשרא ואנסבא רבא לבתר חמשה יומי עדות סתם היה ודמיון ולא אמר מוחזקני בו ע"ש שזה תורף כוונתו אף כי נדפס שם בכמה שיבושים ובאמת שזה דוחק גדול דא"כ כי פריך הש"ס ביבמות פרק האשה בתרא בדף קכ"א אי אמרת לחומרא פליג דעביד כמאן היה לו לשנוי דשם העידו שהכירו איתו בחייו ובפרט דשם שושבינו היה ובודאי הכירו וכמדומה שכבר כתבתי בזה. אמנם נראה דע"כ לא התיר הר"י בכור שור רק בשנים שהכירו אותו דבשני עדים ל"ש בדדמי ולכך כי הכירו אותו בטב"ע בודאי נאמנים דבשני עדים לא שייך בדדמי אבל עד אחד שייך בדדמי אף שהכיר אותו בחייו וז"ב ולכך שם דרבא אנסבה אפומא דשושבינא ולא הוה רק חד ובודאי שייך לחוש שמא נשתנה וזה אומר בדדמי ובזה ניחא מה דאמרו דטבע בכרכמי ואסקוה אבי הדיא או דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתנא ולמה ליה להש"ס לומר כן. אמנם נראה דשם היה מעבר לרבים ואסקוהו כדי שיבואו עדים שהכירו אותו בחייו אבל לא היה שם רק אחד ודו"ק ובאמת שאני תמה לשיטת הסוברים דשני עדים נאמנים ולא שייך בדדמי למה באמת לא יהיו נאמנים כשאומרים שזהו ולא נאמר דעדים נאמנים ולא שייך בדדמי. אך נראה דבאמת בהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים כפי הנראה מהמרדכי הוא רק משום דחיישינן שמא נשתנה ולפ"ז בשני עדים דלא שייך בדדמי נאמנים אבל הפוסקים סוברים דודאי נשתנה לאחר ג' ימים וא"כ מה מועיל שני עדים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק בתק"ע סי' מ"ם שהאריך בזה ולפ"ז הר"י בכור שור ס"ל דאינו ודאי רק ספק ולכך כשאומרים שני עדים שמכירין אותו בטביעת עין ס"ל דנאמנים וכמ"ש משום דבשני עדים א"צ לחוש על בדדמי כמ"ש הרמב"ן דהתורה האמינם אין לחוש בזה וז"ב. איברא דעדיין קשה דא"כ למה כשאומרים עדים שזה חוטמו ומתוך כך מבינים המכירים שזה הוא למה לא יהיו נאמנים אך נראה דהנה טב"ע שהאמינו חכמים הנה כפי הנראה מהב"ש וח"מ הוא אף בט"ע כל דהו ובשו"ת נוב"י מהד"ק בתק"ע סי' ל"ט האריך בזה ומחלק דבמציאה שלא שבעתו עין אינו מועיל טביעת עין כל דהו אבל בשבעתו עין מועיל אפילו טביעת עין כל דהו ע"ש שהאריך ובמהדורא תנינא סי' האריך בנו בזה יעו"ש ולפ"ז כל שלא הכירו בחייו אז אינו רק טביעת עין כל דהו שלא שבעתו עין ולכך שייך בדדמי אבל כל שהכירו בחייו הוה טביעת עין גמור ונאמנים וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דלרב בכור שור כל שספק תוך ג' ימים ומעיד עד אחד שהכירו בחייו והכירו כעת אז שייך ס"ס ספק שמא אינו ג' ימים ושמא לא אומר בדדמי וא"ל דלא הוה מתהפך דזה אינו דמתחלה צריכין אנו לדון אם אינו יותר משלשה ימים ומכח קושית הט"ז דראוי לאוקמא אחזקת חי אף שהב"ש מתרץ מכל מקום עכ"פ בזה ראוי להתחיל קודם והוה כעין מ"ש הש"ך בסי' ק"י. והנה כמה מעליא האי שמעתתא לתק"ע אם הי' קי"ל כן ועוד נשמע מדבריו דמותר לפתוח הקבר ולראותו שהרי כתב דמעידין עליו אף לאחר כמה שבועות ובודאי קוברין אותו תיכף וע"כ שפותחין אותו כדי לראותו וכמדומה שבשו"ת תשובה מאהבה ח"ג האריך בזה אם מותר לפתוח הקבר בשביל תקנת עגונה וגם מבואר מדבריו דהך חששא שמא נשתנה היא מן התורה דהרי כתב שהטעם של עגלה ערופה הוא בשביל תקנת עגונות. ובזה אמרתי פרפרת אחת במה דאמרו בסוטה פרק עגלה ערופה באדמה ולא שצפה ע"פ המים והיינו דכל עיקר הטעם הוא שמביאין עגלה ערופה הוא כדי שיכירו אותו לאחר ג' ימים ולפ"ז הרי אמרו מיא צמתו ויכול להכיר אף לאחר ג' ימים וא"כ שוב א"צ עגלה ערופה. אמנם גוף דבריו לפענ"ד תימה גדולה ממה דאמרו במדרש ובירושלמי יבמות דהעמיד שומרים כל שלשה ימים כדי שלא יתירו נשותיהם והרי להר"י בכור שור הנ"ל לא הועיל כלום דיכולים אח"כ ג"כ להתיר מי שהכיר אותן בחייהם והיא סתירה גדולה לדבריהם גם בגוף החילוק דמי שמכיר אותו בחייו יכול להכירו הנה אנן איפכא שמענו דמי שראה הטביעה שייך יותר בדדמי ממי שלא ראה הטביעה ואף שיש לחלק קצת אבל גוף הדבר חלקו כל הפוסקים ע"ז ודו"ק: