שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (ה׳)

והנה בשנת תרט"ז ד' שלח בכפר טריסקאוויטץ כתבתי בדברי ר"ת הנ"ל דהנה ראיתי דבר חדש בשיטה מקובצת כתובות ג' בהא דפריך ולדרוש להו דאונס שרי שם הביא דברי הר"ן בפרק בן סו"מ שכתב דבאשת ישראל הבא עלי' גוי לא הוה מח"כ לפי שבנך הבא מן הנכרית הבן הולך אחר האם וגוי הבא על בת ישראל הבן נמשך אחרי'. עי"ש כי גוף הדין מוזכר בב"י וש"ע ביו"ד סי' קנ"ז ובאהע"ז סי' ט"ז אבל הטעם הלז לא ראיתי מוזכר כ"א בר"ן שם וגם הרמב"ם הרגיש בזה בפי"ב מא"ב. ולפ"ז אני אומר דזה סברת ר"ת דאינה חייבת למסור עצמה על ביאת מצרי דרחמנא אפקרי' לזרעי' ובאמת שהוא תימה כמ"ש התוס' דזה דוקא לענין יחס. ולפמ"ש יש לומר דגם הוא סובר דדוקא בח"כ ומיתת ב"ד היא דחייבת למסור עצמה ואף דקנאין פוגעין בו היינו בבא על הנכרית דהבן נמשך אחריה אבל להיפך בבת ישראל דהבן נמשך אחר ישראלית שהרי התורה אפקרי' לזרעו של נכרי לענין יחס וא"כ הבן הולך אחר הישראלית ושוב אינה בכלל ג"ע וז"ב כשמש. ובזה מבואר דינו של ר"ת שהתיר להבועל דלא שייך ונטמאה ונטמאה לענין בועל והרמב"ם משיג ע"ז דמה נ"מ בזה הא מכל מקום לבעלה נאסרת ולמה לא יהיה שייך ונטמאה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם של ר"ת הוא משום דהבן נמשך אחריה ואינה מח"כ וא"כ זה לגבי הבועל כיון דאינו זרעו רק זרעה והתורה אפקרה לזרעה אח"כ א"כ לא שייך ונטמאה ונטמאה אבל לגבי בעלה אדרבא כיון דהבן נמשך אחריה והרי הוליד הזרע מאיש אחר ואיך אפשר שא"א שהולידה זרע מאיש אחר ונקרא זרעה שלא תאסר לבעלה ודוקא לבועל לא נאסרה דהא הזרע נחשב לה וא"כ מה בכך שהולידה זרע הא לגבי הבועל לא אכפת לן במה שיש לה זרע מהבועל בעצמו ואף שלא נחשב זרעו אדרבא הא עדיפא אבל לגבי בעלה לא שייך זאת ודו"ק: