שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ה׳)

עוד נ"ל דבר חדש כיון דזה מודה שהי' דעתו ליטול ריבית א"כ אף שמצד הדין אינו מגיע לו מכל מקום לא גרע באם התנה ש"ח שיתחייב כש"ש דמועיל וכאן הוא קיבל שמירה כש"ש שחשב שיקבל ריבית ומה"ט נראה דגם ש"ש אם לא קיבל אח"כ השכר שזה הטעהו אפ"ה נעשה ש"ש דעכ"פ הוא סבר וקיבל וכבר כתבו התוס' בכתובות דף נ"ו דהתורה ירדה לסוף דעת השומרין שרצו להתחייב כל אחד כפי מה שרוצה ולא הוה מתנה על מ"ש בתורה וה"ה אם אומר הריני כאילו התקבלתי שכר מקרי ש"ש וז"ב כשמש לפענ"ד ודו"ק. וא"ל דסוף סוף כל שעפ"י הדין אינו מגיע ריבית הוה שמירה בטעות דזה אינו מידי דהוה אטבחין שנוטלין שכר הכרכשות מהכשרים לבד ולא דהטריפות ואפ"ה מבואר בטוש"ע חו"מ סי' ש"ו דהוה ש"ש כיון דאם הי' כשרה היה נוטל שכר ואטו אם היה יודע הלוקח איזה טריפות שודאי תטרף והטבח לא ידע האם לא הי' ש"ש לא אשתמיט שום פוסק מלומר כן וע"כ דמכל מקום הוה ש"ש משום דאם היה כשר היה לוקח והוא סבר דלמא יהיה כשר הוה ש"ש משום דרצה להשתעבד ע"ז מכ"ש כאן דבעוה"ר קיל האיסור ריבית בעיני העולם וסוברים דהתנאי אינו רק תחינה בעלמא ופשיטא דמועיל כל שבדעתו הי' להיות ש"ש וא"צ קנין דשכירות א"צ קנין ועיין ב"מ דף צ"ג ובחידושי רשב"א בשטמ"ק שם ודו"ק: