שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ה׳)

ובזה מיושב היטב מ"ש הרא"ש בהגוזל ומיהו לאו ראיה היא דאיכא למימר דפליגי בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ותמהו המעד"מ והש"ך חו"מ סי' ש"ו דאין הבנה להדברים דסוף סוף צ"ל דאין אומן קונה בשבח כלי דאל"כ למה לא תתקדש בשבחא. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דמיירי דמקדש בשכירות ובשבחא דאיתא גבי' וא"כ הו"ל מלוה ופרוטה ודעתו אמלוה כדמוקי לה בהוסיף לה נופך ואף די"ל דכל דמקדש בשבחא דאית לה גבה היאך שייך לקדשה בשכירות דהא זהו בעד השבח אך זה אינו דיש לומר דבאמת השבח שוה הרבה יותר מהשכירות והשבח הוא במה שעשה לכלי וא"כ מקדשה עד"מ במה שנשבח ונעשה הכלי ומתחלה היותה גולמי כלי שוה ארבעה זהובים ועכשיו חמשה וגם מה שמגיע לו פרוטה שכר מלאכה דזה אינו נקנה לו בגוף הכלי רק במה שנשבח הכלי קנה השבח ולא השכירות כנלפענ"ד וצ"ע בזה. ומדי דברי זכור אזכור דברי הלח"מ פ"ג מנחלות הלכה ב' שהקשה בהא דכתב רבינו שם דהניח להם אביהם פרה מוחכרת או מושכרת דנוטל בה ובולדה פי שנים והקשה הלח"מ דמשמע דנוטל משכירות והא אמרו בערכין דף י"ח גבי ספינה והא איכא שכירות ומשני דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ומה"ט חשוב לי' עני וא"כ ראוי הוא ותירץ דאנן קי"ל ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ע"ש שכתב שהתירוץ הלז הוא עיקר. ותמהתי מאד דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף דבזה לא נחלק אדם מעולם ויליף לה בב"מ דף ס"ה מקרא דשכיר שנה בשנה וכ"כ התוס' להדיא בקידושין דף מ"ח ובב"ק דף צ"ט והבאתיו למעלה דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום מודו דאינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש. וגם פה שגה במכ"ת הגאון מהרי"פ ז"ל שציין בערכין י"ח קידושין מ"ח ס"ג ובמחכ"ת ערבב וטרף ישנה לשכירות או אינה לשכירות עם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והם שתי ענינים נפרדים. וביותר תמה אקרא היאך לא הרגיש הלח"מ בדברי רבינו בהלכה שלפניה שכתב דבספינה אינו יורש פי שנים ולמדה מהשג יד כמ"ש הראב"ד וא"כ ע"כ דס"ל דגם בשכירות אינו נוטל כדאמרו בספינה שם דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואף דהרשב"א וה"ה תמהו על דברי רבינו ובש"ע השמיט דברי הרמב"ם לענין ספינה אבל בזה לא נחלקו רק שאינו ענין לסידור ב"ח ע"ש וע"כ דברי הלח"מ תמוהים מאד ומי שמיישבן שכר הרבה יטול מן השמים. וראיתי בקצה"ח סי' ער"ח שהביא דברי הלח"מ אלו והקשה דניהו דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום לא עדיף ממלוה שהגיע זמן פרעון בחיי אביו ואפ"ה אינו נוטל פי שנים. ולפענ"ד ל"ק משם דשאני מלוה דאף בהגיע הזמן הוה ראוי ממש דמחסר גוביינא אבל שכירות סד"א כיון דמחמת הפרה קאתי יהי' עדיף אבל מה שהקשיתי על הלח"מ תמוה מאד וצ"ע. ומצאתי בשיטה מקובצת ב"ב דף פ"ג גבי יפה לו קרקע כל שהוא שכתב דבשכירות פרוטה קונה ול"ש בזה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף דכ"ז שלא הי' פרוטה ל"ש דנעשה מלוה בפחות משו"פ ע"ש. ולפ"ז בקידושין בשכירות פרוטה מקודשת ולא שייך ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והוא דין חדש וצ"ע בש"ע אהע"ז סי' כ"ח. והנה המקנה בסי' כ"ח סי"א הקשה על דברת הרא"ש פ"ק דקידושין על הא דאמרו מנה אין כאן שהביא הרא"ש ראי' מהא דעשה לי שירים ונזמים דל"מ משכון כ"א שלא בשעת הלואתו ואח"כ כתב דבמשכון דידה מועיל אף בשעת הלואתו. והדברים תמוהים דממנ"פ אי סבר דמה שתופס האומן מקרי משכון א"כ הוה משכון דידה ולמה לא יועיל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ל"מ דכיון דאינו מגיע לו שכר עד לבסוף כשיחזיר ל"מ תפיס לי' אאגרא ובשלמא אם משכן בשעת הלואה קני א"כ הוה עכ"פ משכון אף שלא תפיס אאגרא דאינו מגיע לו שכר עדיין מכל מקום קצת הנאה יש לו ולא גרע ממשכן בשעת הלואה דודאי אין לו הנאה דיכול לקדש במעותיו ולקנות וע"כ דמשכון בשעת הלואתו לא קני וא"כ אין בין משכון דידה למשכון דאחרים דסוף סוף עכ"פ לא מגיע לו עדן שכירות והו"ל כמשכון דאחרים דלא הו"ל מה למחול וז"ב ופשוט. ובמ"ש למעלה בשם הרשב"א בתשובתיו סימן אלף רל"ג דע"כ לא אמרינן דדעתו אפרוטה רק היכא דהפרוטה בעין נתיישב היטב מה דקשה בהא דמקדש במלוה דאינה מקודשת והרי בהנאת מחילת מלוה מקודשת וא"כ הרי המקדש במלוה יש בו הנאת מחילת מלוה ונימא דדעתו על הנאת מחילת מלוה שבה ובר"ן ותוס' רי"ד הרגישו בזה וכתבו דמקדש במלוה אין דעתו רק על המעות בעצמן ואינו מובן כלל ועיין שערי משפט סי' קצ"ט מ"ש בזה. ולפמ"ש הרשב"א א"ש דכל שאינו בעין רק שבכלל המלוה היא הנאת מחילת מלוה בכה"ג לא אמרינן דדעתו ע"ז כמו שאין דעתו באם מקדש בעיר ובמה שבתוכה על תלוש דוקא ע"ש: