שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״א (ה׳)

ובזה יש ליישב גם דברי הרי"ף שלא הביא כלל הך אבעיא דשחטה ביו"ט ותמהו ע"ז. ולפמ"ש א"ש דלדידן דבהבערה אמרינן מתוך ולא קי"ל כהך דמפני שצריך לבדקן רק מפני שצריך לחסמן והרא"ש סייע לזה מדר"ל אמר משום לענין רעפים וביש"ש תמה דהא מכל מקום יכול להיות גם מפני בדיקה ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לר"י יש להסתפק בזה דהוא מסופק אי אמרינן בהבערה מתוך אבל לדידן דקי"ל דאמרינן מתוך בהבערה א"כ ע"כ מפני שצריך לחסמן תנן וא"כ מה"ת לחוש שמא לא יבדקו יפה יפה וא"כ כל דלא נזכר בברייתא חשש שמא לא יבדקו מה"ת לחוש לזה אף במקום דלא שייך מתוך כנלפענ"ד ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. ובזה מיושב קושית העבה"ג הנ"ל דאנן קי"ל דמי שלא מל בשבת אסור למול בשבת דשמא לא יוכל למול ומחלל שבת והוא מהמרדכי שכתב מקורו מהא דאמרינן מפני שצריך לבדקן והרי אנן קי"ל כמ"ד מפני שצריך לחסמן. ולפמ"ש יש לומר דהמרדכי מפרש דלכך אמר מפני שצריך לחסמן משום דבהבערה אמרינן מתוך ור"י ס"ל בש"ס דילן דאמרי' מתוך ומה דאמרו בירושלמי לא תאסר ולא תשרי אפשר שמפני כבוד רב וחזקי' דס"ל דאסור להדליק נר אבטלה מפני שא"צ ולא ס"ל דביום השבת הוא דאסור ולכך אמר לא תאסר ולא תשרי אבל באמת לא יוכל לסבור מפני שצריך לבדקן אבל במקום דשייך החשש כגון במילה בשבת שפיר חיישינן וז"ב ודו"ק. אחר זמן רב מצאתי בפרמ"ג בשפ"ד ס"ק ג' כתב ליישב קושית השאג"א הנ"ל ויש לי הרהורי דברים על מ"ש שם ואכ"מ. אך מ"ש שם דכפי הנראה דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ כי נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה לא זכיתי להבין דבריו דמלבד שהוא נגד המשנה דשוחט ונמצא טריפה וכמ"ש בעצמו אף גם דמה ענין זה למלאכת מחשבת דגוף המלאכה חשב לעשות רק דאריה דאיסורא רביע עלי' מצד טריפותה אבל הי' כאן נטילת נשמה או מפרק ומקרי מלאכת מחשבת וז"פ לפענ"ד ודבריו צ"ע. והנה במ"ש למעלה דטריפה לא מקרי שוה לכל נפש. אחר כמה שנים שנת תרי"ב הגיד לי אחד קושיא בשם ספר מלא הרועים באות ק' בהא דאמרו בחולין דף נ"א לימא מסייעא לי' עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וע"כ דאין בו משום ריסוק אברים וע"ז הקשה לשיטת הרמב"ם דספיקות רק מדרבנן אסור הו"ל איסור דרבנן ושרי לעשות בידים וא"כ מותר לשחוט בשביל קטן. והשבתי בזה כיון דהוה ספק טריפה שוב אין שוה לכל נפש מקרי וחפשתי ומצאתי בפרמ"ג או"ח בט"ז סי' תקי"ב ובקיצור דבריו מצאתי שנסתפק בזה אי איסור מקרי אינו שוה לכל נפש וכתב די"ל דאריה דאיסורא רביע עלה וכמו תרומה ביד כהן דשרי לתקן ביו"ט ע"ש ויש לחלק דשם בעצמותו הי' ראוי וגם אם ישאל על התרומה ויפריש ממקום אחר אז תהי' מותרת אבל כאן גוף הדבר הוא טריפה וצ"ע. ובגוף הקושיא נראה לפענ"ד בזה דאסור לשוחטו דניהו דמותר לספות בידים לקטן נבילות אבל מ"מ למה ישחט זה לתת להקטין נבילות והוא יעבור על נטילת נשמה כל דאינו חזי לו ומוטב שיתן לו נבילה מיהו יש לדחות כיון דמקרי אוכל נפש בשביל הקטן שוב הוה אוכל נפש ושרי ביו"ט. עוד הי' נראה לי דבר חדש דאם נשחוט ספק טריפה בשביל קטן יש לחוש שמא יאכל גם הגדול כעין מ"ש התוס' ריש חולין בשם ר"ת דלכך אין נותנין לחש"ו לשחוט אף לכלבים דלמא יאכלו ממנו ע"ש ושאני נבלות דהכל יודעים שהיא נבלה ולכך מותר לספות משא"כ בזה ששוחט מאן מפיס שהיא טריפה. ומ"ש במלא רועים לחדש דכל דהוא ספק איסור תורה אסור לספות לקטן דקרי בי' לא תאכילנה לא נהירא לפענ"ד ועיין נדה מ"ו ע"ב דמיפר לה ממנ"פ אי דאורייתא דאורייתא ואי דרבנן קטן אוכל נבילות וע"ש בחידושי הרשב"א והר"ן דזה מקרי ספי בידים ואפ"ה שרי אף דהוה ספק איסור תורה דשמא נישואין דרבנן ומופלא הסמוך לאיש ספק דרבנן ואף דיש לדחות מ"מ גוף דבריו לא מסתבר ודו"ק: