שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ט״ז (ה׳)

והנה בשנת תרכ"ז למדתי בסוגיא דשליש וראיתי בטיב גיטין דבר חדש ותמוה בהא דאמרו דהא המניה והקשה הרשב"א דמה מועיל מה שהמניה והא בעי ע"מ ובלא ע"מ לא מועיל וכתב בט"ג דכל הטעם דל"מ הודאת בע"ד בקידושין הוא משום דקמחייב לאחריני והיינו כיון דבעי עדים בקידושין רק לגבי עצמו מהראוי להאמין אף דחב לאחריני מכל מקום כיון דלגבי אחר לא שייך הודאת בע"ד ואין קידושין וגירושין לחצאין לכך גם לגבי עצמו לא מועיל ולפ"ז בשליש דהמניה והוה ע"י שליש נודע לכל העולם מועיל אף בגירושין אף דליכא עדים והוא דבר תמוה וזר שיהיה מועיל גירושין בלי עדים והתורה אמרה דבדבר שבערוה בעי שנים. והנה בהיותי מעיין בזה במ"ש רש"י דהודאת בע"ד כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה התורה סמכה על מקצת הודאתו והיא תמוה דמנ"ל דסמכה על מקצת הודאתו ולמה לי מתורת סמיכה תיפוק ליה כיון דמודה במקצת חייבה התורה שבועה על השאר דנראה שטענת התובע אמת יותר. ולכאורה רציתי לומר דרצה ליישב קושית הש"ס דיהיה נאמן במיגו דאי בעי כפר הכל אבל זה אינו דהא עכ"פ לגבי מקצת שלא הודה אין הודאתו מחייב והוה מגו לזה אצטריך לומר דאין אדם מעיז פניו והוה מגו במקום חזקה דאין אדם מעיז וכ"כ העיטור לפרש ואינו לפני כעת וא"כ דברי רש"י תמוהין דמנ"ל דהוה מתורת סמיכה על מקצת הודאתו וצ"ע ועיין בקצה"ח סי' ל"ד ובסי' רמ"א מ"ש בכוונת רש"י והעיקר נראה לי בכוונת רש"י דבאמת במודה במקצת אם רוצה לחזור בו ולשבע על הכל אינו מועיל וע"כ מטעם דכבר הודה והתורה סמכה על הודאתו של זה ואינו יכול לחזור בו. ובזה נראה לפע"ד הא דאמר התם לא קמחייבי לאחריני הכא קא מחייבי לאחריני והרשב"א הקשה כמה קושיות ולפמ"ש יש לומר דכיון דאם בא לחזור מצי לחזור בו כיון דחב לאחריני ולגבי אחריני לא נתקבל הודאתו וא"כ פשיטא דיכול לחזור בו א"כ אף היכא שלא חזר בו היאך אפשר שיהי' קידושין וגירושין כל דיכול לחזור בו וא"כ כשזינתה תוכל לומר שחזרה בה והתורה דרכיה דרכי נועם ולכך אף שלא חזרה בה אינו מועיל וכ"כ בשו"ת חוט השני דע"כ דל"מ אמתלא בעדים דאם יכולין לחזור בהם שוב לא מועיל עדותם דלמא יחזרו בם ע"ש וה"ה כאן כל דיכולים לחזור בהם ל"מ הודאתו ול"ד לממון דכל דלא חב לאחריני שוב מועיל הודאתו ואינו יכול לחזור בו ואף במקום שחב לאחריני דלא מועיל הודאתו לגבי אחרים אבל לגבי נפשיה לא נפיק ריעותא אם נאמין לו אבל בקידושין וגירושין נפיק ריעותא אם יהי' יכולים לחזור ושוב לא מקרי קידושין וגירושין אף בלא חזרו וז"ב כשמש. ומעתה יש לומר דכל דהמניה לשליש ולא יוכל לחזור בו כיון דמסר עצמו להשליש וכל מה שירצה השליש לעשות יוכל לעשות א"כ לא יוכל לחזור בו שוב מועיל אף בקידושין וגירושין בלי עדים ודו"ק. אבל גם בזה יש לומר דכל שלא הי' עדים שוב היא יכולה לחזור דהוא לא המנה לגבי נפשה שוב ל"מ גם לגבי דידיה מיהו לפמ"ש האבני מלואים סי' כ"ז דדוקא לגבי דידיה בעי עדים בדבר שבערוה ולא לגבי דידה ע"ש אתי שפיר אך גם דבריו צ"ע כמ"ש בתשובה אחרת ודו"ק. ובזה יש לומר הא דאמר ר"פ דבעד אחד חוששין לקידושין הוא משום דעכ"פ כל שכבר הודו לעד ואם ירצו לחזור שוב לא מצי לחזור בם דהא כבר המנוהו לעד ואיסור בעד אחד הוחזק מכ"ש כאן שכבר המנוהו וכל דלא יוכלו לחזור שוב הו"ל כשנים וחוששין לקידושין ודו"ק. ובזה מבואר מה דאמרו שניהם מודים מהו והיינו דבכה"ג שהמנוהו שוב לא יוכלו לחזור בם ונעשה הע"א כשנים ושוב מועיל ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דמה דחוששין לקידושין בעד אחד היא כמו שעד אחד נאמן לשבועה וכמ"ש בספרי דקם הוא באשה הנה מצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף כ"ג ע"ב בשם הרמב"ן דאשה לגבי עד כשר לאו הכחשה מקרי דבשלמא בעד כשר כיון דחזי לאצטרופי מכחיש משא"כ באשה ע"ש הנה נראה מדבריו דלכך ע"א אינו נאמן בהכחשה משום דחזי לאצטרופי וא"כ נראה דע"א בקידושין וגיטין הוה כע"א לשבועה והיינו דהוה כח"ש דאסור משום דחזי לאצטרופי כמו כן ע"א אין לו רק כמו ח"ש וא"נ לגמרי כנלפענ"ד: